היום הראשון בארגנטינה: 24 שעות באוויר

יש משהו קסום בלחשוב על ארגנטינה. התמונה המיידית שעולה בראש היא של חורשה פטגונית מרהיבה, סטייקים עסיסיים, וטנגו רחוב בבואנוס איירס. אבל כדי להגיע לשם, מסתבר, צריך לעבור מסע הישרדותי באורך 24 שעות שכולל טיסות, עצירות ביניים והרבה נשימות עמוקות.

המסע התחיל בשדה התעופה בן גוריון, כשישבנו על מושב המטוס הראשון ללונדון. מלאי התלהבות מהטיול הצפוי. מהר מאוד הבנו שהכריך שקיבלנו לא נועד לרגש, אבל זו רק ההתחלה, נכון?

כשהגענו ללונדון, התחיל המרוץ. היינו צריכים לעבור בין טרמינלים, מנסים להבין את השילוט באנגלית עם חץ שמוביל אותך, או לפחות כך חשבנו. כל צעד לווה בחשש שפספסנו את השאטל הנכון ושלא נספיק להגיע בזמן לשער העלייה למטוס הבא. ובזמן שאנחנו רצים כמו נמרים מתורבתים, מחשבה אחת ליוותה אותנו: האם המזוודות שלנו עוברות יחד איתנו או שכרגע הן בוחנות מקרוב את מסלולי המסוע בלונדון לנצח? למזלנו, השאטל בדיוק היה בתחנה, בביטחון לא היה אף נוסע והכל זרם בעזרת אלוהי התעופה. אפילו הספקנו לשבת ולתפוס אויר כמה דקות לפני עליה לטיסה הבאה.

הטיסה מלונדון לבואנוס איירס עוברת בריו, ברזיל. ידענו את זה מראש אבל לא ממש הבנו את המשמעות. הטיסה עברה בסדר ואז נחיתה בריו. העצירה בריו הייתה למעשה עצירה זמנית להחלפת צוות המטוס. לא ירדנו מהמטוס. עכשיו נסביר, מסתבר שבריטיש משיקולי חסכון מאחדים 2 טיסות: לונדון -> ברזיל ואז ברזיל -> ארגנטינה. מגיעים לריו ואז חצי מטוס יורד וחצי נשאר לשבת במקום. בזמן שמחכים לנוסעים החדשים עולה צוות ניקוי ומנקה את המטוס בזמן שאנחנו עדיין בתוכו. תחשבו על זה שאתם יושבים בסלון על הספה ומי שמנקה את הבית מבקש שתרימו רגליים כי צריך לשאוב את השטיח. אז כזה. והצוות? כיון שמתחלף אז עד שעולה הצוות החדש הצוות הקודם באווירת סוף קורס משוגעת. צחוקים והסתחבקות עם הנוסעים שנשארו מאחור.

החלק האחרון של המסע, מריו לבואנוס איירס, היה תערובת של עייפות והתרגשות. כאן, כבר היינו כמו זוג זומבים: בוהים במגש הארוחה ומנסים להבין מה זה הדבר הזה שהם קוראים לו "ארוחה חמה". לא יודע מה זה היה אבל חם – זה לא היה. מצד שני נודה באמת – הטיסה עם בריטיש אירוויס היתה נסבלת לגמרי בהתחשב בנסיבות.

וכך, אחרי 24 שעות באוויר, 2 מטוסים, 3 המראות ואותו מספר של נחיתות, נחתנו סוף סוף בבואנוס איירס. התרמילאים שהיו איתנו במטוס נראו כאילו הם מתכננים ריצה למפלי האיגואסו, ואנחנו? אנחנו רק רצינו לישון בשכיבה ולא בישיבה.

אם אתם מתכננים טיול לארגנטינה, תדאגו לכמה דברים פשוטים: כרית צוואר טובה, רשימת פלייליסטים משובחת, והרבה הומור עצמי. המסע אמנם מתחיל בקטן, אבל ההרפתקה – היא גדולה מהחיים.

בואנוס איירס מקבלת את פנינו ב 33 מעלות בצל. הדבר הראשון שעושים, עוד לפני הדרכונים זה לעבור לבגדים קצרים. הסעה שהוזמנה מראש מחכה לנו ואפילו אלוהי הטיסה לצידנו, מה שחשבנו שיקרה לא קרה. כל המזוודות הגיעו יחד איתנו בתזמון מושלם.

חצי שעה ואנחנו במלון שלנו. AQ Tailored Suites בשכונת ריקולטה. החדר עוד לא מוכן אז אנחנו יוצאים לנסות להחזיר קצת חיים לגוף עם מזון טרי וקפה נורמלי. בהמלצה מהמלון קופצים למקום קרוב – Milion, סוג של חצר פנימית עם בית קפה. הרבה ירקות וקפה טוב מחזיר קצת דופק לגוף.

יש עוד קצת זמן עד שהחדר מוכן אז החלטנו להתחיל לטעום קצת מהקסם של העיר, והתחנה הראשונה שלנו הייתה El Ateneo Grand Splendid. חנות ספרים קסומה, שממוקמת בתוך תיאטרון ישן, הייתה המקום המושלם ליום הראשון. התקרות המצוירות, הבמה שהפכה לבית קפה, והמדפים האינסופיים של ספרים גרמו לנו להרגיש כאילו נכנסנו לתוך סצנה מסרט.

משם ממשיכים לחדר, ארוחת ערב במלון כי אין כוחות לצאת החוצה וזהו. הגוף קורס. אין ספק שזה היה הסיום האידיאלי ליום ארוך ומפרך.