טוב, אז כמו בכל טיול שנגמר יש את היום האחרון, זה שמסתיים בטיסה חזרה ארצה. ועליו הכי קשה לכתוב כי תמיד יוצא שכותבים את הפוסט עליו כמה ימים אחרי. אבל כיון שהבלוג משמש גם דרך לזכור מה היה, וגם כי הקוראים הנלהבים לוחצים (כן אתם, אתם יודעים אל מי אני מתכוון) אז הינה סיכום היום האחרון לטיול בסלובניה. היום שלנו מתחיל בחווה בשאנטנל. הלילה היינו לבד בחווה ובארוחת הבוקר אנחנו הדיירים היחידים ולכן זוכים לכבוד מלכים מהסבתא האחראית. אורזים הכל אל תוך האוטו ומוכנים לצאת לדרך. הטיסה שלנו חזרה בערב אז יש יום שלם להעביר. בדיקה במפה מראה 3 שעות נסיעה מפסגת ההר שלנו עד לשדה תעופה בוינה. פותחים מפה,…

מתעוררים בפסגת ההר, בחווה התיירותית בה אנחנו מתאכסנים. רצינו לעשות היום טרק רגלי לראות כפרי רועים אבל מזג האויר שוב מתעתע בנו. בחוץ עננים בגובה החלון וגשם מטריד. טרק רגלי כבר לא יהיה היום. כולם מתארגנים ויורדים לארוחת בוקר. מכירים את הקטע הזה בסרטים שהכוכבים נכנסים למסעדה מקומית ופתאם נהיה שקט וכולם מתבוננים בהם? אז ככה בדיוק היה לנו. מבחוץ אנחנו שומעים המולת אוכל, ברגע שנכנסים פנימה נהיה שקט ועדת מקומיים בוהה בנו. מזל שהסבתא מאתמול באה לעזרתינו. מסתבר שיש חלק בו המקומיים אוכלים וחלק אחר שמיועד לדיירי החווה (שזה אנחנו פלוס עוד כמה משפחות סלובניות). הסבתא מלווה אותנו אחר כבוד לשולחן ארוחת הבוקר שכבר מחכה לנו. על השולחן יש…

היום עוברים מקום. מבלד המתוירת לעיפה למקום קטן בשם שאנטנל שבקושי מופיע על המפה. אבל כל דבר בעיתו. קודם כל צריך לקפל את כל הדברים בחזרה למזוודות ולהעמיס את הכל באוטו. המזוודה שלנו מסודרת בסדר מופתי. המזוודה של הילדים מסודרת על ידם. זה משהו שאנחנו מקפידים עליו. לקיחת אחריות על הציוד. ולכן המזוודה מסודרת בשיטת הלחץ. הכל נדחס פנימה בבלאגן, מאיה יושבת על המזוודה ורועי סוגר את הריצרץ. רותם לוקחת פיקוד ומודיעה שבפעם הבאה היא מסדרת את הכל. נפרדים מפיטר ודריה בעלי הפנסיון החמודים ונוסעים להשלים ביקור שלא הספקנו – טירת בלד. כבר בחניה השפה השולטת היא עברית. מכל עבר. בטירה החלק הכי יפה הוא הנוף. ממרומי ההר יש תצפית…

איזה כיף, השמש חזרה. פותחים חלון בבוקר ורואים שמיים כחולים כחולים ויער ירוק ירוק. יום נפלא לטיולים. היום יש קצת יותר מנהלות כיון שצריך לארוז תיק עם מגבות ובגדים להחלפה. כי היום עושים רפטינג!! אבל כדי להגיע לרפטינג צריך לעבור את רכס האלפים היוליאנים. יש שתי דרכים להגיע, דרך מעבר ורסיץ׳ באלפים או דרך כביש עוקף שעובר דרך איטליה. במקור התוכנית היתה דרך איטליה, בעיקר אחרי שאתמול העיקולים הרבים שיש בכבישי האלפים לא עשו טוב ליושבים מאחורה. אבל למנווטת האוטומטית תוכנית משלה ופתאם אנחנו מוצאים את עצמנו מטפסים במעלה ההר. הכביש מתפתל דרך שמורת טרי-גלב (שמורת טבע מפורסמת שנקראת שלושה ראשים בגלל צורת ההר, כמו כן זהו הסמל על דגל…

יום חדש והגשם ממשיך. אבל עכשיו אנחנו מתורגלים ומצוידים ושום דבר לא יפחיד אותנו. אנחנו דבקים בתוכנית המקורית להיום ואחרי ארוחת בוקר יוצאים בנסיעה לאגם בוהיני. הדרך מאד ערפילית אבל גם קסומה במידה מסוימת. כשמגיעים לאגם המראה עוצר נשימה. הרבה יותר יפה מבלד. וגם פה, כמו באגם בלד יש המון ברווזים שרק מחכים לילדים שלנו שיפתחו להם את הבופה. והילדים שלנו לא מאכזבים את הברווזים. מאיה הכינה שקית לחמניות שלמה רק בשביל האירוע הזה. עכשיו כל הברווזים והדגים והציפורים באיזור בוהיני שבעים לפחות שבוע. ממשיכים לטייל סביב האגם, יש פארק חביב עם מזרקות וקיר טיפוס מרשים. יש גם המון דבורים כולל אחת שנכנסה לצביקה לחולצה והשאירה בו חותם. עכשיו הילדים…

לפני שמתחילים אנחנו חייבים להוציא קיטור. אין לנו מושג מי הם החזאים בסלובניה אבל לא נראה שהם יודעים את העבודה. אתמול למשל הבטיחו שהיום יהיה שיפור במזג האויר, התעוררנו בבוקר וזה המראה שקיבל את פנינו: כמו שאתם רואים, שיפור ממש אין. להפך, גשם שוטף. עד פה הקיטורים, עכשיו אפשר להתחיל לכתוב. אבל לפני הרפתקאות היום, עוד אנקדוטה קטנה. מי שעוקב אחרינו זוכר את התמונה מהמלון בוינה. בחדר בבלד יש תמונה קצת אחרת וככה כל בוקר שפותחים את העיניים רואים טוסיק מול הפרצוף. די נחמד… אז ככה, היום בתיכנון נסיעה למערת הנטיפים בפוסטוינה. אבל בהתחשב בזה שארזנו רק בגדים קצרים כי התחזית הראתה 28 מעלות כל השבוע אז אנחנו קצת בבעיה.…

מתעוררים לבוקר חדש בסלובניה וישר יוצאים למרפסת לבדוק מה אלוהי מזג האויר שלח לנו היום. בחוץ אפור, מה שמעורר דילמות. לשנות מהתוכנית המקורית ולנסוע למערות? מצד שני לא יורד גשם אז אולי לדבוק בתוכנית המקורית? אחרי ארוחת בוקר דשנה מחליטים ברוב קולות לדבוק בתוכנית המקורית, מה שאומר שפותחים את היום בפארק חבלים. שואלים את הבחור בקבלה מה הדרך הכי מהירה להגיע לפארק והוא מסתכל עלינו בפליאה. ברור שברגל הוא אומר. מסתבר שהכניסה נמצאת כ 200 מטר מהפנסיון, ממש מעבר לסיבוב. איזה כיף, לא צריך אפילו להזיז את האוטו. עוקבים בהליכה איטית אחרי ההוראות ומיד מגיעים לתחתית השביל שעולה לפארק. מסתבר שהפארק נמצא בראש ההר שבחורף משמש לסקי. בקיץ אפשר לעלות…

gהיום שלנו בוינה מתחיל עם מזג אויר אפור. לא דומה ליום המקסים שהיה אתמול. לא שזה כזה נורא כי היום מתוכנן בעיקר בילוי בישיבה באוטו במעבר מאוסטריה לסלובניה. 350 ק״מ בתוך הנסיכה האוקספורדית. מסיימים ארוחת בוקר, מעמיסים את הציוד והילדים לתוך הנסיכה ומתקתקים למערכת הניווט את הכתובת הראשונה: סוג של מבוך שיחים שנמצא לפני המעבר לסלובניה. בקול האוקספורדי הערב מודיעה לנו שכבודה מוכנה לנסיעה ואנחנו נהנים ממעלית המכוניות פעם אחרונה – והפעם גם מסריטים למען תשאר הוכחה לפלא. הנסיעה מתנהלת בנינוחות למעט מזג האויר שהולך ומחמיר. יוצאים מהעיר והגשם מתגבר. גם ההוראות ממערכת הניווט הפסיקו כי אין מה לחדש. ההודעה האחרונה היתה משהו בסגנון: סעו ישר, ודברו איתי עוד 300…

בוקר וינאי שמשי מקבל את פנינו. אנחנו מתעוררים בחדר שלנו ומגלים שחוץ ממקלחת שקופה באמצע החדר יש עוד כמה אלמנטים מעניינים בחדר שלנו (החדר של הילדים אחר לגמרי). קודם כל הוא קטן. אם מתאמצים אפשר להגיע בנגיעה מצד לצד. המלון גם נחשב אומנותי אז יש תמונה ענקית על הקיר. בלילה זה נראה כמו חוטי תיל. תוסיפו לזה שעל השולחן ספר בגרמנית עם כותרת שנראת כמו מיין קאמפ ומיד האסוסיטציות מובילות לתקופה אחרת. רק בבוקר אנחנו מגלים שהתמונה היא של גלגל ענק והספר כנראה משהו אחר… ארוחת בוקר לא רעה בכלל יחסית למלון. ואז מתכנסים סביב המפה ומחליטים שבמקום לנסוע למרכז העיר נלך ברגל. סדר גודל של 3 ק״מ מהמלון למרכז…

 היום הראשון לטיול מתחיל בבית בבוקר. באריזה. כן, כמו שאתם קוראים, הטיסה אחה״צ ובבוקר המזוודות לא ארוזות. לדעתי שברנו שיא עולמי במהירות אריזה. הכל ארוז ומוכן ליד הדלת תוך כשעה. הטיסה יוצאת בארבע אז בחצות היום אנחנו מתחילים בתזוזה. צ׳ק אין נעשה יום קודם והתור בבטחון זורם ממש מהר. אין כמו לטוס בשבת, הכל הרבה יותר רגוע. האטרקציה הראשונה היא השימוש ב״מהלכים״. ולמי שלא מכיר את אותם ״מהלכים״ אלה המסועים החשמליים בשדה. מאיה מתה עליהם וחייבים לעבור את כולם. שותים קפה ליד השער עליה למטוס (לצערנו ללאונג׳ ניתן להיכנס רק לשני אנשים) ומשחקים בחי צומח דומם. אישיות ב – ו – מאיה אומרת וושינגטון. אולי התבלבלה עם העיר, אבל לפחות…