סולמות וחבלים

בחוץ אפור, מה שמעורר דילמות. לשנות מהתוכנית המקורית ולנסוע למערות? מצד שני לא יורד גשם אז אולי לדבוק בתוכנית המקורית?

אחרי ארוחת בוקר דשנה מחליטים ברוב קולות לדבוק בתוכנית המקורית, מה שאומר שפותחים את היום בפארק חבלים.

שואלים את הבחור בקבלה מה הדרך הכי מהירה להגיע לפארק והוא מסתכל עלינו בפליאה. ברור שברגל הוא אומר. מסתבר שהכניסה נמצאת כ 200 מטר מהפנסיון, ממש מעבר לסיבוב. איזה כיף, לא צריך אפילו להזיז את האוטו.

עוקבים בהליכה איטית אחרי ההוראות ומיד מגיעים לתחתית השביל שעולה לפארק. מסתבר שהפארק נמצא בראש ההר שבחורף משמש לסקי. בקיץ אפשר לעלות לפארק ברגל או במעליות של הסקי. בנוסף אפשר לרדת בחזרה מההר ברגל, במעליות הסקי או במין מזחלת על מסילה כמו בצוק מנרה.

הילדים מתלהבים ואנחנו לוקחים את כל החבילה. עליה ברכבל, פארק חבלים למעלה וירידה במזחלת.

פארק החבלים מאד דומה לזה שעשינו ברומניה. מתחילים בהדרכה קצרה, אחר כך מקבלים רתמה ואז מתחילים במסלולים לפי צבעים: צהוב לילדים, כתום, ירוק, כחול ואדום לאמיצים במיוחד.

רועי ורותם רצים למסלולים שלהם וצביקה ומאיה פונים למסלול הצהוב. הפעם המחליטה נשארת מאחור להשגיח על הציוד ולצלם את כולם עושים חיים.

מאיה הגיבורה טועמת פעם ראשונה מה זה פארק חבלים. המסלול הצהוב אמנם לקטנים אבל לא פחות מפחיד, במיוחד שהיא עולה לבד כיון שאסור למבוגר לעלות. 

בהתחלה יש כמה רגעי פחד אבל היא לא מוותרת ומסיימת את המסלול כולל אומגת ישיבה בסוף. אנחנו ממש גאים בה.

בזמן הזה הגדולים כבר גמרו את המסלולים שלהם. ואז משכנעים את צביקה לעלות על המסלול הכחול (בעיקר כיון שרותם עדיין בגיל שצריכה השגחת מבוגר במסלול הזה). כמובן שרותם עושה את המסלול בלי בעיות בעוד שצביקה השאיר חלק מהכבוד האבאי על הרצפה בכמה מהמשימות…

עכשיו נשאר המסלול האדום. פה צביקה כבר מסרב להקריב את נפשו. כיון שרותם עדיין צריכה ליווי מבוגר הילדים החליטו שרועי ישגיח על רותם. מסתבר שהמסלול ממש קשה. רותם מתקשה במשימה השניה ופורשת בכבוד. האמת שאין לנו מושג איך היא עשתה את זה, צריך המון כח בגובה של 15 מטר כולל למשוך את עצמה על אומגה באורך 20 מטר רק עם הידיים. יש לילדה מלא כח!!

בינתיים הפארק מתמלא בעיקר בישראלים. גם המדריכים כבר שולטים בעברית.

רועי מסיים את המסלול האדום ומגיע מיוזע כולו חלק גדול מהמסלול עשה עם יד אחת כיון שהחזיק את הגופרו בשניה. מזדכים על הציוד ופונים לרדת במזחלות. וזה היה ממש כיף. יורדים את כל ההר במזחלת כולל שיפועים ממש חדים.

מגיעה שעת צהריים מאוחרת ולכולם כואבים השרירים. חלק מלעשות את מסלולי החבלים וחלק מלסחוב את התיקים ולרוץ ולצלם את כולם. מחליטים ללכת לאכול בפיצריה שהומלצה על ידי הפנסיון ואחר כך משהו שמחכים לו מאתמול – ללכת להאכיל את הברווזים באגם. מאיה ורותם שומרות לחמניות מארוחת הבוקר במיוחד בשביל זה. האכלה כזאת לא נראתה כבר זמן רב באיזור בלד, אף ברוז לא יצא מקופח.

לאחר הבופה מתלבטים מה עושים עכשיו. מצד אחד רצינו לשוט למרכז האגם ומצד שני רצינו גם לנסוע לקניון וינטגר. בודקים כמה עולה לשוט ומגלים שזה ממש שחיטה כספית. נראה לנו שזו מלכודת תיירים קלאסית אז החלטנו לוותר, אולי נעשה זאת ביום אחר.

במקום זאת נוסעים לקניון וינטגר. חוזרים לפנסיון ולוקחים את הרכב. בדרך עוצרים לתדלק בקפה ובמצרכים ומים מהסופר, החלטנו הערב לעשות פיקניק בפנסיון.

רבע שעה נסיעה ואנחנו בכניסה לקניון. עד עכשיו מאיה היתה בטוחה שמדובר בקניון כמו קניון חנויות. עכשיו מסבירים לה על נחלים ועל כך שקניון זה בעצם עמק שהנחל חצב בתוך ההר.

המסלול מדהים. 1600 מטר לכל כיוון שברובו הליכה לאורך הנחל ועל גשרים. המים צלולים צלולים והאויר נקי. כיון שהגענו מאוחר גם אין הרבה אנשים מה שמעצים את היופי של המקום. הולכים ומצלמים, מצלמים והולכים.

בסוף המסלול כולם כבר מותשים. למרות שהיה אמור להיות יום באיזי בלי נסיעות ארוכות יצא שהיום היה מאד מתיש פיזית. 

נוסעים בחזרה לפנסיון דרך כפרים קטנים ואפילו ראינו ארוחת ערב מתבשלת על השיפוד במסעדה מקומית…

אז עכשיו מסיימים לכתוב את הפוסט לצלילי מוסיקה סלובנית בטלויזיה ולהתכונן למחר. מחר יום של נסיעה ליעדים רחוקים יותר.