יש ימים שבהם אתה מתעורר במלון רגוע, אוכל קרואסון חמאה עם קפה חם, ואז מחליט שהכי מתאים זה ללכת לראות איך מרגישה ביצה שמתבשלת.אז כן – היום הזה היה בדיוק כזה.ברוכים הבאים ליום שבו האדמה מבעבעת, הקוזידו מתבשל בבטן וגם מחוצה לה, והכל מריח כמו מסיבת גופרית שלא הוזמנת אליה – אבל אתה מאוד שמח שבאת. נסיעה של 40 דקות לכיוון מזרח (כמעט 3/4 אי עוברים, מצחיק פה המרחקים) ומגיעים. מימין אגם Furnas, בצבע טורקיז עמוק ומשמאל?Fumarolas – המקום שבו האדמה מתעצבנת בשקט.חורים באדמה שמוציאים אדים רותחים עם ניחוח עדין של גופרית/ביצה סרוחה/גרביים של מילואים.סביב הלועות האלה באדמה מבשלים את המאכל המקומי – הקוזידו – תבשיל בשר וירקות שמתבשל באדמה…

היום – החלטנו להקשיב לקצב שלנו ולקצב של האי. יום רגוע אחרי יום אינטנסיבי של מעברים אתמול. לאחר תכנון אמש, החלטנו לעשות את החלק הצפון־מזרחי של סאו מיגל, בצורה רגועה (מה שאומר אצלנו – פחות טיולים ארוכים ברגל). התחלנו את היום עם ארוחת בוקר מפנקת. לא בופה אינסופי כמו במלונות־על, אלא בחירה מדויקת של מה שטוב: לחם מקומי טרי, גבינות אזוריות, ריבות ביתיות, פירות חתוכים, ביצים לפי בקשה – וכמובן, קפה ומאפה. הבוקר הזה קבע את הטון ליום כולו: שקט, מקומי, מחויך השמש כבר הציצה, ואנחנו – מוכנים לצאת לדרך. התחנה הראשונה הייתה בצד השני של האי, חצי שעה נסיעה – וכאילו נכסנו ליקום אחר. הילדים קוראים לזה קסם.Miradouro de…

השעה 02:00 בבוקר.השעון המעורר מצלצל, הגוף מסרב להבין.הטיול מתחיל.אחרי תכנונים, טבלאות, תיאומים ותיאורים – סוף־סוף אנחנו בדרך. תחנה ראשונה – נתב"ג. אנחנו וכל האומה. אנחנו תמיד אומרים שנתב"ג הוא בין שדות התעופה היעילים בעולם. כנראה שהיום הוא גם עדיין ישן. מדלת הכניסה לשדה ועד למסירת המזוודה בצ'ק אין – שעה וחצי של הזדחלות בתור אינסופי. אח"כ תורים בבדיקה הביטחונית ואפילו מכונות לביקורת הדרכונים מסרבות לשתף פעולה עם כולם וטוענות שחצי מהדרכונים לא תקינים. בסוף מגיעים למטוס.טיסה ראשונה – לתחנת המעבר בפריז. שארל דה גול מציע את אותה חוויית מעבר שאנחנו כבר מכירים: נסיעה בין טרמינלים, הליכה של קילומטרים בין שערים, קצת בוא נעצור רגע להבין איפה אנחנו, והרבה חיפוש אחרי…

אחרי הרבה יותר מדי זמן שלא נסענו בהרכב משפחתי מלא, הגיע הרגע. חמישה מבוגרים, חופשה אחת, והרבה מאוד תיאומים ביומנים כדי שזה יקרה.התכנון המקורי בכלל היה ליפן – יעד שמזמן שמנו עליו עין. שונה, מעניין ורחוק. אבל כמו שקורה לא פעם בטיולים משפחתיים – המציאות חזקה מהפנטזיה, ולוחות הזמנים לא הסתדרו. היפנים יאלצו להמתין. במקום זה פתחנו את רשימת ה"מה עוד לא עשינו":שיט נהרות בסקוטלנד? מעניין, אבל אם רוצים להנות קצת מעבר לשייט מגיע מרמור של "נסיעה ארוכה מדי".הדולומיטים? יפים בטירוף, אבל חם ואנחנו לא בדיוק בעניין של טיפוסי הרים השנה.גיאורגיה או אחת הסטניות (אוזבקיסטן, קירגיסטן וכד)? ההורים בעד, הילדים נגד.חבל הבאסקים? הספרדים ממש לא בקטע תומך השנה. ואז, כמו…