הדרך מתקצרת כשטסים ביזנס

השעה 02:00 בבוקר.
השעון המעורר מצלצל, הגוף מסרב להבין.
הטיול מתחיל.
אחרי תכנונים, טבלאות, תיאומים ותיאורים – סוף־סוף אנחנו בדרך.

תחנה ראשונה – נתב"ג. אנחנו וכל האומה. אנחנו תמיד אומרים שנתב"ג הוא בין שדות התעופה היעילים בעולם. כנראה שהיום הוא גם עדיין ישן. מדלת הכניסה לשדה ועד למסירת המזוודה בצ'ק אין – שעה וחצי של הזדחלות בתור אינסופי. אח"כ תורים בבדיקה הביטחונית ואפילו מכונות לביקורת הדרכונים מסרבות לשתף פעולה עם כולם וטוענות שחצי מהדרכונים לא תקינים. בסוף מגיעים למטוס.
טיסה ראשונה – לתחנת המעבר בפריז. שארל דה גול מציע את אותה חוויית מעבר שאנחנו כבר מכירים: נסיעה בין טרמינלים, הליכה של קילומטרים בין שערים, קצת בוא נעצור רגע להבין איפה אנחנו, והרבה חיפוש אחרי שירותים.

גם פה, תורים ותורים ותורים. ובין כל התורים, חבורה של חברה שלובשים מה שנראה כמו הכובע של קרנבל הנח"ל. תשאול קצר שלהם מגלה שהם להקת פולקלור שבאה לפסטיבל הגדול שיש באי. בטוח עוד נפגוש אותם.

משם – טיסה שנייה ליעד האמיתי: פונטה דלגדה, האיים האזוריים. פה מגיע התענוג. כשעשינו צ'ק אין לטיסה מהבית, פתאם ראינו שאפשר לבחור כל מקום בטיסה ללא תוספת תשלום. כל מקום! ומי כמונו אוהב שיש אפשרויות. תכף ומיד בחרנו 5 מקומות בביזנס (שורה 2 כולה ועוד מקום בשורה 3). היינו בטוחים שיעלו על התרמית שלנו, אבל לא. קיבלנו בורדינג פאס בארץ, ואז חידשו אותו בפריס, והמקומות נשארו. תענוג לעשות טיסה כזאת מקדמת המטוס!!

שדה התעופה של פונטה דלגדה קטן ושקט. מהמטוס יורדים ברגל למסלול, חוצים את הכביש בעזרת אנשים שנראים כמו משמרות הזהב ונכנסים לטרמינל.
הרכב מחכה לנו , ואנחנו קופצים פנימה. מתיישבים, מתארגנים, ויוצאים לדרך. מאד מזכיר את ארגנטינה. הטבע כבר מתחיל להכות בעיניים – ירוק מכל עבר, פרחים בגובה חלון, והאוקיינוס מציץ בזוויות הנכונות וממש נושק למסלול הנחיתה ולכביש.

עצירה ראשונה: הסופר

כי לפני שנכנסים למוד מלון, יש עצירה שחייבים לעשות – סופרמרקט.

יש משהו בכניסה לסופרמרקט בחו"ל שהוא כמעט טקס.
זו לא רק לוגיסטיקה – זה חקר תרבותי.
מה הם שותים, מה הם מורחים על לחם, איך נראה מעדן מקומי, וכמה סוגי טונה יכול עם אחד להציע?
וכמובן – המדפים הענקיים של הגבינות, הקפואים עם הדברים הלא מזוהים, והדגים שבחיים לא שמענו את שמם.

אצלנו רותם, כרגיל, לוקחת את זה ברצינות.
עגלת קניות ראשונה נטענת בכל מה שצריך (או לפחות מה שנראה כמו צריך): מים (הי, מגניב לקחת מיכל מים של 7 ליטר), פירות, לחם, גבינה, וכל מה שדרוש להכנת ארוחת ערב מזינה אחרי יום שלם של סנדביצים.
כיף לנו שם. באמת. יש מי שיקרא לזה מוזר, אנחנו קוראים לזה מסורת

הדרך מהסופר למלון מזכירה כמה האי הזה בלתי צפוי.
נכנסים לסופר עם שמש חמימה של אחר הצהריים, ויוצאים עם ענן אחד, ואז עוד אחד, ובתוך כמה דקות הכל אפור וגשום.

ברוכים הבאים לאיים האזוריים – המקום שבו מזג האוויר הוא כמו ילד בן ארבע: לא צפוי, עקשן, ועם מצבי רוח כל חמש דקות.

המלון, למרבה המזל, מושלם. Azores homes resort. וילה 3 חדרים רק שלנו, בתוך נוף עוצר נשימה. יש פה גם בריכה מחוממת – בטוח ננסה אותה.
פורקים, מתארגנים, מחלקים שקיות מהסופר למטבח – ומרגישים שזהו, אנחנו באמת כאן.

היום היה יום מעבר – מהחיים הרגילים אל החיים הזמניים של טיול. מהשכמה לפנות בוקר, דרך טרמינלים, טיסות, קניות, גשם ושמש, ועד להתמקמות שקטה באי חדש.

מחר – מתחילים לחקור את סאו מיגל באמת.
אבל הלילה? הלילה הולכים לישון אחרי ארוחת ערב מזינה, ובוחרים לאן ניסע קודם: במסגרת הניסיון המעולה שלנו של יום רגוע יום סוער, מחר יהיה יום רגוע. אחרי הכול, זה אי שאומר לך:

"אל תמהר – העננים עוד יעברו, והנוף יישאר."