בין שלווה שוויצרית לכאוס איטלקי, סוגרים את מסע הרכבות

להתעורר בבוקר בסנט מוריץ זה קצת כמו להיכנס לתוך גלויה שעברה ריטוש. המלון Waldhaus am See, התברר כהצלחה כבירה. נכון, המלון מעט "אולד פאשן", עם אווירה מעט ישנה וארכאית, אבל ברגע שפותחים את הווילון הכל נשכח – הנוף מהחדר פשוט מהמם. תוסיפו לזה ארוחת בוקר מושלמת מול האגם, וקיבלתם את הדרך הנכונה להתחיל את היום השני של מסע הרכבות שלנו.

עוזבים את המלון ויוצאים לטיול בוקר קצר בקור המקפיא כדי לחלץ עצמות. העיר הייתה כמעט ריקה,. אנחנו בדיוק ב"בין העונות", והשקט היה כמעט מוחלט. קצת תיירים ברחובות אבל כל החנויות והמסעדות סגורות. דרך חלונות הראווה הסגורים קל להבין את ה-DNA של המקום: הכל כאן מכוון לקצה העליון של האלפיון העליון. יוקרה מאופקת (ויקרה מאוד) על רקע הרים מושלגים.

משם המשכנו לחלק השני של טיול הרכבות שלנו – ה-Bernina Express. אם ה-Glacier Express של אתמול היה על אלגנטיות, הברנינה הוא על דרמה נופית עוצרת נשימה. מדובר במסלול הרכבת הגבוה ביותר באלפים שחוצה את ההרים ללא שימוש בגלגלי שיניים (Rack railway).

כמה נקודות מרשימות מהמסלול:

Ospizio Bernina: הנקודה הגבוהה ביותר במסלול (2,253 מטרים!), שם הרכבת עוברת לצד אגמים קפואים ונוף קרחוני פראי.

Alp Grüm: תחנה מבודדת עם נוף פנורמי לקרחון פאלו (Palü) שפשוט לא נתפס בעין.

Brusio Circular Viaduct: סימן ההיכר של הקו – גשר ספירלי מרהיב שמאפשר לרכבת לרדת בגובה בסיבוב של 360 מעלות. חוויה הנדסית פשוט מדהימה.

אמנם היום היה גשום ואפור, עם ערפל שהסתיר את פסגות ההרים אבל תרם לנופך המיסתורי של המסע.

הגענו לתחנה האחרונה, טיראנו (Tirano), ומיד קיבלנו תזכורת לכך שחצינו את הגבול חזרה לאיטליה. הגשם המשיך לרדת, ואיתו חזרה ה"יעילות" האיטלקית המפורסמת. אם בשוויץ הכל מתקתק כמו שעון (שוויצרי, כמובן), בטיראנו לקנות כרטיס רכבת למילאנו הרגיש כמו מבצע צבאי מורכב. הרכבת, כצפוי, לא עמדה בזמנים, והניגוד בין הסדר המופתי שהשארנו מאחור לבלגן המקומי היה כמעט משעשע.

אחרי המסע המפרך, הגענו סוף סוף למלון שלנו במילאנו (אותו אחד שבו התחלנו). יש משהו מרגיע בחזרה למקום מוכר. השכונה פתאום הרגישה לבבית, מוכרת ובטוחה, ממש "כתמול שלשום".

לקינוח, יצאנו לארוחת ערב ב-Osteria da Fortunata, המלצה שקיבלנו מהמלון שהתבררה כזהב טהור. בכניסה אפשר לראות את ה"דודות" האיטלקיות מכינות פסטה טרייה בעבודת יד מול העיניים. הטעם? אלוהי. פסטה פשוטה, טרייה, עם רוטב עשיר – בדיוק מה שציפינו מאיטליה.