עכשיו. כשאנחנו במטוס בדרך חזרה ארצה הגיע הזמן לסכם את הטיול שלנו בארגנטינה. חודש שלם. מאיגואסו בצפון ועד להכי דרום שאפשר באושואיה. ראינו יערות, מפלים, אורבניות עירונית, קרחונים וטבע גולמי. טרקים ברגל ושייט בספינות. היה לנו חם, היה לנו קר, ובעיקר היה לנו חגיגת טבע מטורפת. קצת רשמים לסיכום:

נשארו לנו פה עוד יומיים. היום ומחר לפני הטיסה (כיון שהטיסה בלילה אז בעצם יש יום שלם). אבל היום התחיל לא משהו. חצי מאיתנו לא מרגיש טוב ונמצא על כדורים, וחוץ מזה שיצאנו מהמלון בבוקר קידם את פנינו גשם זלעפות (ו 28 מעלות). בקיצור לא משהו. מה עושים? את מה שתיכננו רק יותר לאט. אחרי שהתחבאנו באיזו מכולת מהגשם. החלטנו לחזור למלון ולהתארגן מחדש. הסנדלים הופכים לנעלי הליכה סגורות והמטריה נשלפת מהמזוודה. יוצאים שוב. בדרך מחליטים לבדוק אמונה טפלה שיש לנו הרבה שנים. שאם קונים מטריה אז הגשם מפסיק. תשמעו, זה עובד כל פעם מחדש. איך שיצאנו עם המטריה מהחנות הפסיק הגשם. התחנה הראשונה שלנו זאת שורת חנויות צמר. בכל…

אז כמו ששמתם לב (כן, מבינים שמתמכרים לבלוג וקשה יום בלי פוסט), אתמול לא פורסם פוסט. שילוב של עייפות ובטריה שנגמרה במחשב – בקיצר, תירוצים. אז הנה סיכום של היומיים האחרונים. אלה בעצם הימים האחרונים שלנו בבואנוס איירס לפני החזרה הביתה. ולכן הכל סובב סביב השלמות. מקומות ששמנו לעצמנו לראות, מקומות ששמנו לעצמנו לאכול בהם (טיול מיטיבי לסת זוכרים), ומשימות שרוצים להספיק. אתמול היו 2 כאלה מרכזיות. המשימה הראשונה היא לשמר מזכרת מהטיול. כן, יש תמונות, יש בלוג ויש מזכרות שקנינו בדרך. אבל רצינו משהו מיוחד יותר. ולכן הוחלט על… תופים…. (לא לקנות תופים, רעש רקע של תופים) – עושים קעקוע משותף. חשבנו מה הכי מזכיר לנו את הטיול, ופה…

היום התחיל מוקדם במיוחד, כשעזבנו את העיר הדרומית ביותר בעולם – אושואיה. הטיסה חזרה לבואנוס איירס סימנה את תחילתו של הפרק האחרון בטיול שלנו. עם שחר, שדה התעופה של אושואיה היה שקט ונעים, והנוף המרהיב של ההרים המושלגים שנפרדו מאיתנו דרך חלון המטוס היה דרך מושלמת להיפרד. הטיסה הייתה רגועה ונמשכה 3 שעות. כבר מהמטוס רואים את מגוון השכונות שיש כאן. מה שעוד ראינו, מודים שפעם ראשונה בחיים – מישהו שלח כלב בתור מזוודה. הכלב המסכן הסתובב והסתובב על המסוע ואף אחד לא הגיע לאסוף אותו. בסוף נוסעת לקחה אותו מהמסוע והחזיקה אותו עד שמישהו יבוא. הנחיתה בבואנוס איירס הרגישה כמו חזרה לעולם אחר – עיר שוקקת חיים, מלאה באנרגיה…

היום האחרון שלנו באושאויה הגיע, והתחיל בחששות כבדים. כל הלילה ירד גשם וגם כשהתעוררנו, בחוץ היה אפור וגשום. צריך לדבר פה על מזג האויר בסוף העולם. הוא ממש לא יציב. ברמה של דקות. יכול להיות יום שמשי ותוך מספר דקות מתחלף לחורף ישראל וחוזר חלילה. ממש לא מקנאים בחזאים פה. אז הבוקר נראה מאד חורפי. ובתכנית שלנו היה לעשות מסלול הליכה ארוך שממש לא התחשק לעשות אותו בגשם סוחף. אנחנו הרפתקנים אבל לא עד כדי כך. מה עושים? משנים תוכניות? הולכים בגשם? אמרנו שנראה מה קורה אחרי ארוחת הבוקר. רמז – שום דבר לא השתנה. ואז אמרנו שניסע לתחילת המסלול, אם יהיה יפה נעשה אותו ואם לא – נחזור. יצאנו…

היום היה יום כזה של השלמת משימות ששמנו לעצמנו. דבר ראשון על הבוקר, ביקור במכבסה. כן, כשנוסעים לחודש אז גם זה חלק מהמשימות. למצוא מכבסה מקומית ולעשות כביסה כמו תרמילאים אמיתיים. כביסה ראשונה עשינו בברילוצ'ה, והיום הגיע תורה של הכביסה השניה. לאחר סימון וי על מסירת כביסה (והבטחה לקבל אותה חזרה באותו יום) ,המשימה הבאה שלנו להיום היא להשלים חלק מהמסלולים שלא הספקנו בפארק הלאומי טיירה דל פואגו. הפארק הזה כל כך מדהים ועצום שלא נראה לנו שנספיק הכל אבל לפחות נוכל לעשות עוד כמה מסלולים בו. אז מה היה לנו היום: מתחילים בצילומי השלמה במפרץ Zaratiegui. סיימנו מותשים את המסלול לפני יומיים והפוקוס היה על למצוא תחבורה חזרה לחניון,…

היום הגיעה אחת החוויות של הטיול שחיכינו לה הרבה זמן. היום התחיל בהרפתקה ייחודית ומרגשת: סיור הליכה עם פינגווינים. יצאנו מוקדם בבוקר, כל כך מוקדם שהחברה במלון הכינו לנו ארוחת בוקר פרטית של קפה ועוגיות כי חדר האוכל בכלל עוד לא נפתח. את הסיור הזמנו מזמן והיינו ברי מזל, קיבלנו את 2 המקומות האחרונים לתקופה הקרובה. נרשמים בבוטקה של החברה בנמל ומחכים לשאר הקבוצה. צריך להסביר: הסיור מוגדר כסיור הליכה אבל בפועל יש לו הנחיות מאד מחמירות. יש רק חברה אחת שקיבלה אישור מהמדינה לרדת ממש לאי של הפינגווינים, שאר החברות יכולות להגיע עם סירה עד החוף אבל לא לרדת אליו אלא כדברי אלוהים למשה – לראותו מרחוק. כדי לקבל…

היום תוכנן יום בפארק הלאומי טיירה דל פואגו. הפארק, שנמצא בקצה הדרומי של ארגנטינה, הוא פנינה אמיתית של טבע פראי. זהו המקום שבו ההרים פוגשים את הים, עם נופים מרהיבים של מפרצים, איים קטנים ויערות עבותים המשתרעים על פני שטחים רחבים. בפארק אפשר למצוא מסלולי הליכה רבים ברמות קושי שונות, היערות המכסים חלקים גדולים מהפארק, הם בית למגוון עצום של בעלי חיים, כולל שועלים, קונדורים ועופות מים ייחודיים לאזור. אחד המאפיינים הבולטים של הפארק הוא המפגש המיוחד בין נופים דרמטיים של הרים ואגמים לנוף הימי של תעלת ביגל. אבל לפני הפארק, בכל מקום ממליצים על האטרקציה – נסיעה ברכבת סוף העולם (End of the World Train). הרכבת ההיסטורית , שפעם…

היום התחיל עם עננים כבדים מעל אושואיה, מזג האוויר לא בדיוק מזמין לטיולים, אבל אנחנו החלטנו שאין מצב שאנחנו נשארים במלון כל היום, חמושים במעילים ומצב רוח טוב, החלטנו להפוך את היום הזה לחוויה מיוחדת. התחלנו מדברים שאפשר לעשות בנסיעה ברכב. חלק מהאתרים המפורסמים ביותר כאן – הם שלטי "סוף העולם". השלטים, המסמנים את המקום הדרומי ביותר בכדור הארץ שאליו מגיעים מבקרים, הם מקום חובה לכל מי שמגיע לאושואיה. הצטלמנו מתחת לשלטים, מנסים לחייך בגשם ובקור. מול שלט אחד אפילו הרגשנו רגע מיוחד, בשלט הזה הצטלמו לפני 9 שנים סבא וסבתא ולפני 3 שנים רועי. אז הנה סגרנו 3 דורות של אותה תמונה. לאחר שסיימנו עם השלטים החלטנו שבכל זאת…

היום האחרון שלנו בקלאפטה הגיע, אבל הטיסה שלנו רק אחה"צ. זה אומר כמה דברים: קודם כל, אפשר לקום מאוחר. מושכים עד לזמן הצ'ק אאוט האחרון אז יש גם ארוחת בוקר מאוחרת. אבל צריך גם להעביר כמה שעות עד הטיסה. וקלאפטה בגדול היא עיר של דבר אחד – פארק הקרחונים. כדי לחוות את הקסם הקרחוני של האזור בפעם האחרונה לפני שאנחנו ממשיכים הלאה החלטנו לבקר במוזיאון הקרחונים (כן, זה נשמע הכי חנוני בעולם אבל זה פתרון לשעתיים שיש לנו). מוזיאון הקרחונים (Glaciarium), מוזיאון מודרני ומרשים שמוקדש כולו לקרחונים ולנופים המיוחדים של פטגוניה. הוא נמצא באמצע שום מקום, תרתי משמע. מצאו גבעה ללא שימוש מחוץ לעיר (לא שיש מחסור בכאלה) ובנו עליה…