פוסט של יומיים – מגלים עוד ועוד את בואנוס איירס

אז כמו ששמתם לב (כן, מבינים שמתמכרים לבלוג וקשה יום בלי פוסט), אתמול לא פורסם פוסט. שילוב של עייפות ובטריה שנגמרה במחשב – בקיצר, תירוצים.

אז הנה סיכום של היומיים האחרונים.

אלה בעצם הימים האחרונים שלנו בבואנוס איירס לפני החזרה הביתה. ולכן הכל סובב סביב השלמות. מקומות ששמנו לעצמנו לראות, מקומות ששמנו לעצמנו לאכול בהם (טיול מיטיבי לסת זוכרים), ומשימות שרוצים להספיק.

אתמול היו 2 כאלה מרכזיות.

המשימה הראשונה היא לשמר מזכרת מהטיול. כן, יש תמונות, יש בלוג ויש מזכרות שקנינו בדרך. אבל רצינו משהו מיוחד יותר. ולכן הוחלט על… תופים…. (לא לקנות תופים, רעש רקע של תופים) – עושים קעקוע משותף.

חשבנו מה הכי מזכיר לנו את הטיול, ופה אחד הוחלט שאחד הרגעים הכי יפים בטיול (והיו המון כאלה) זה הליכה עם פינגווינים. ולכן הוחלט שכל אחד ישמור לו פינגווין קטן כמזכרת.

אם אתם מחפשים מקום מקסים לקעקועים בבואנוס איירס, אנחנו מאד ממליצים על Iris Tattoos.

לאחר שעתיים בסטודיו הגיע הזמן למשימה השניה. ארוחה במסעדת הבשרים דון חוליו שנחשבת למסעדת הבשרים הטובה בעולם ואחת מ 50 המסעדות הטובות בעולם בכללי.

להשיג פה מקום זה לא פשוט. ניסינו שבועות מראש וכל מה שהיה פנוי זה או ב 23:30 או ב 11:30 בבוקר. שני מועדים שאין מצב שאנחנו אוכלים בהם ארוחה מכובדת. אז אחרי הרבה השתדלויות, פניות בכל ערוץ קשר אפשרי ופניה ללב שלהם, בסוף הצלחנו לקבל מקום בשלוש בצהריים. שעה מושלמת.

מגיעים למסעדה והיא כמובן מלאה. מקבלים בחוץ ואז מתחיל שירות שלא מבייש אף מסעדת יוקרה. ממלצרים שמחלקים מפית עם פינצטה ועד כל מיני תופינים לפתוח את התיאבון. למסעדה יש 2 כוכבים: בשר כמובן והפלא ופלא, עגבניות. ממש אייל שני. עגבניות אורגניות שגדלות בחווה שלהם ומשתמשות תפאורה של כבוד לכל מנה.

לא נרחיב כי היינו עסוקים בלאכול. אבל אין ספק שהמסעדה מגשימה את הציפיות. אחת ממנות הבשר הטובות ביותר שאכלנו אי פעם.

אחרי ארוחה מכובדת שכזו כל שנותר הוא להמשיך ולהסתובב בשכונה ולהנות מהאווירה המקסימה שיש פה.

היום יום ראשון. מה שאומר שיש הרבה שווקי רחוב. ולכן היום בעצם סבב סביב שכונות חדשות שעוד לא ביקרנו בהן והשווקים שלהן ושכונות שכן ביקרנו בהן אבל היום יש להן יום שוק.

התחלנו את היום בשכונת לה בוקה, שכונה ידועה בזכות הרחוב המפורסם שלה, "קמיניטו". הרחוב כולו מעין גלריה פתוחה, עם בתים צבעוניים בצבעים עזים כמו אדום, צהוב וכחול, שמעטרים אותו ומשווים לו מראה שמח ומלא חיים. האזור היה מלא באמנים מקומיים שהציגו את יצירותיהם – מציורים ועד פסלים – והכל ברוח האמנותית של המקום.

כמובן, לא יכולנו להתעלם מההיסטוריה של לה בוקה. השכונה נבנתה על ידי מהגרים איטלקים, וההשפעה שלהם ניכרת עד היום – הן בארכיטקטורה והן באווירה. השכונה גם סובבת סביב האצטדיון המפורסם "בומבונרה", ביתה של קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס. המוני תיירים בחולצות כדורגל בכל מקום, נראה כמו גן עדן לחובבי כדורגל.

משם המשכנו לשכונת סן טלמו, שהיא כמו צעד אחורה בזמן. הרחובות המרוצפים באבנים, המבנים הישנים והחנויות האותנטיות יצרו תחושה כאילו אנחנו מסתובבים בתפאורה של סרט היסטורי. אחד המקומות שבהם ביקרנו בפעם הקודמת, השוק המרכזי של סן טלמו, היה מלא במיוחד בתיירים ברמה שאי אפשר היה לזוז ולכן ממש נכנסנו ויצאנו. במקום זה הלכנו לאורך הדוכנים בשוק הרחוב של יום ראשון שנמשכו על רחובות ורחובות עד שחשבנו שלא יגמר.

חוויה בלתי נשכחת השילוב בין הצבעים העזים של לה בוקה לאווירה הנוסטלגית של סן טלמו יצר יום מיוחד במינו.

לסיום, סיכמנו שוב בטיול ברחובות פלרמו שקשה למצות אותה