המעבר מהטבע לעיר

היום התחיל מוקדם במיוחד, כשעזבנו את העיר הדרומית ביותר בעולם – אושואיה. הטיסה חזרה לבואנוס איירס סימנה את תחילתו של הפרק האחרון בטיול שלנו. עם שחר, שדה התעופה של אושואיה היה שקט ונעים, והנוף המרהיב של ההרים המושלגים שנפרדו מאיתנו דרך חלון המטוס היה דרך מושלמת להיפרד.

הטיסה הייתה רגועה ונמשכה 3 שעות. כבר מהמטוס רואים את מגוון השכונות שיש כאן. מה שעוד ראינו, מודים שפעם ראשונה בחיים – מישהו שלח כלב בתור מזוודה. הכלב המסכן הסתובב והסתובב על המסוע ואף אחד לא הגיע לאסוף אותו. בסוף נוסעת לקחה אותו מהמסוע והחזיקה אותו עד שמישהו יבוא.

הנחיתה בבואנוס איירס הרגישה כמו חזרה לעולם אחר – עיר שוקקת חיים, מלאה באנרגיה ובקצב שונה לחלוטין מזה של פטגוניה. הפעם, בחרנו לשהות בשכונת פלרמו, הידועה באופיה הייחודי ובאווירה הצעירה והדינמית שלה.

אחרי שהתמקמנו במלון, Miravida Soho Hotel & Wine Bar, יצאנו לסיור קצר בסביבה. הרחובות של פלרמו מלאים בחנויות מעוצבות, בתי קפה אינטימיים, וגרפיטי צבעוני שמעטר כל פינה. עצרנו באחד מבתי הקפה המקומיים לטעום קפה משובח וארוחה נורמלית אחרי הסנדויץ זוועה שהיה בשדה תעופה, ותוך כדי כך פשוט התבוננו ברחוב המלא חיים. כל כך שונה משכונת ריקולטה בה היינו בתחילת הטיול. פה יש חיים. המון חברה צעירים ובעיקר תחושה של חיים.

הרבה אין מה להוסיף כי זה עוד יום של מעברים. היום הזה, בין המעבר מאושואיה לבואנוס איירס, נתן לנו טעימה מהגיוון המטורף שיש לארגנטינה להציע – משקט פטגוני לאנרגיה עירונית סוחפת. מחר, נמשיך לחקור את פלרמו ואת הפינות הנסתרות של בואנוס איירס.