יום 15, 16.10.18 היום האחרון שלנו. (ורק למען ההגינות, הפוסט כבר נרשם לאחר החזרה לארץ). היום חוזרים הביתה. כיון שהטיסות (דרך ציריך לחלקנו ודרך מדריד לאחרים) רק בערב, מנצלים את החצי הראשון של היום לסיור נוסף בשכונת Wynwood כדי להראות למי שלא היה בצחילת הטיול את המקום הנפלא הזה. אחרי הצהריים והלילה מבלים בישיבה במטוס. חוזרים הביתה.

יום 14. 15.12.18 נגמר. כשקמים בבוקר האניה כבר קשורה לרציף במיאמי ומלאה בהמולה של סוף שייט. אנשים יורדים, משאיות פורקות סחורה על הרציף להטענה לסבב השייט הבא ורוב הצוות עומל על הכנת האניה לקליטת אנשים חדשים. כרגיל, הלוגיסטיקה מסביב מדהימה. תוך 3 שעות 6000 איש צריכים לרדת מהאניה בצורה מסודרת ולקבל את המזוודות שלהם ברציף והאניה צריכה להיות מוכנה לקליטת 6000 איש חגשים לשייט הבא שיוצא באותו יום. והשום רגע לא נותנים לך תחושה של גירוש מהאניה. חדרי האוכל פתוחים כדי שתאכל עוד ארוחת בוקר, הצוות נחמד ומסביר מה עושים ולאן האניה שטה בערב, ומדי חצי שעה כורזים איזה מזוודות כבר מוכנות לאיסוף על הרציף. אנחנו אחרונים לרדת (פשוט קיבלנו…

יום 13, 14.12.18 האי האחרון שלנו בשייט – היום אנחנו בנסאו בהאמס. כל ערב מחלקים תוכניה ליום המחרת. כבר גילינו שבתכניה המון פרטים חשובים לקהל השייט כמו קוד הלבוש ומה קורה באניה. כאשר יש ירידה לאי אזי מפורסמים גם זמני הירידה והחזרה מהאי. לאחר עיון בתכניה גילינו כי הירידה בנסאו הינה מאד מקוצרת. יורדים ב 10:30 וצריך לחזור גג עד 15:30. כיון שאנחנו עדיין בטראומה מרמת הטיול שהאניה ארגנה בסנט תומאס החלטנו לעשות מה שעשינו בסנט קיטס. פשוט לרדת מהאניה, למצוא מונית ולנסוע לחוף כלשהו. לאחר מחקר מעמיק גילינו כי רוב החופים באי הינם חופים פרטיים שנשלטים על ידי מלונות או גורמים פרטיים. המחיר לבילוי בחוף כזה הינה שערורייתית, משהו…

יום 12, 13.12.18 אחרי יומיים של ירידה לאיים היום יש שוב יום שייט בים. האמת שהחלוקה לימים עושה שכל, אחרי יומיים אינטנסיביים של ירידה לחוף יש יום רגוע על האניה. הכל יותר באיזי. קמים מאוחר, עושים הליכה, אוכלים (אלא מה) ואז חוזר חלילה. די מנצלים את הזמן לראות מה באניה. יש מלא סיפונים (16 כאלה) וכל אחד מתחלק לקדימה ואחורה. ובכל רגע נתון משהו קורה איפשהו. רק דבר אחד מטריד אותנו. איפה סיפון 13? יש סיפון 12 ואז קופץ לסיפון 14. כנראה שהסיפורים על אמונות טפלות בים עדיין נכונות. היום עובר בעצלתיים ובערב עוד הופעה. הפעם מופע ברודווי מלא – Hairspray. מיוזיקל עם שחקנים מברדווי שמציג על האניה. הפעם פוסט…

יום 11, 12.12.18 היום יש עוד יום אי. הפעם מגיעים לסנט תומאס. כיון שלקחנו הפעם סיור מטעם האניה אז יש השכמה מוקדמת. כמה מוקדמת? בואו נגיד שעוד לא פתחו את חדר האוכל וזהו דבר נדיר ביותר כאן. הכרטיס אומר שצריך בשבע וחצי להיות כבר מוכנים על הרציף. מה שאומר שקמים כבר לפני שש כדי להספיק לאכול. הנוף שמקבל את פנינו במרפסת מדהים. שורה של איים ומפרצים ובינהם הרבה יאכטות עוגנות. אנחנו רואים את הספינה נכנסת לעגינה ברציף ורק זו חוויה בפני עצמה. נוהל הירידה זהה לאתמול. הפעם המעלית לוקחת לקומה 3 ולא לקומה 2 כמו אתמול. יורדים לרציף ומיד מרגישים שונה. האי הפעם הוא חלק מארה"ב. מה שאומר שאין בלאגן…

יום 10. 11.12.18 אחרי יומיים ים כשמסביב רק כחול של אוקיינוס מתגלה פתאם יבשה. את הסימנים הראשונים אנחנו רואים בהליכת הבוקר. מתחיל באי קטן פה ושם ואז כבר ממש סוג של יבשה.  ארוחת בוקר ומתארגנים לירידה לחוף. תהליך הירידה הינו סוג של חויה. יש כמה יציאות מהאניה לרציף (זאת לא היציאה שממנה נכנסנו לאניה ביום הראשון אלא יציאות ממפלס נמוך יותר). כדי לווסת את האנשים לא אומרים איפה היציאות נמצאות. פשוט נכנסים למעלית ולוחצים על כפתור מיוחד. המעלית עוצרת בקומה כלשהי ומשם יש שלטים. כל מעלית עוצרת בקומה אחרת. בירידה מראים את כרטיס החדר האישי והופה לרציף. נושא חשוב נוסף שילווה אותנו הינו לוח הזמנים. חשוב מאד לחזור בזמן לאניה…

יום 9, 10.12.18 יום שני בים ואנחנו כבר מתחילים להיות מתורגלים. מאיה ונגה עם לו"ז מסודר שמתחיל בשבע בבוקר. אנחנו לעומת זאת מגרדים את עצמנו בשמונה בקושי להליכת בוקר. אחרי שש הקפות של האניה הולכים להשלים פערי קלוריות. הפעם ארוחת בוקר מקסיקנית. סוף סוף הצלחנו לגרד סוג של סלט ירקות. לחיי ההצלחות הקטנות. חיי הספינה הינם די חיי בטלה. מאיה נהנית בטירוף ומהבוקר מוקדם היא עוברת מפעילות לפעילות. אנחנו הלכנו להרצאה על שעונים שהתבררה דווקא כהרצאה מעניינת. לאחר מכן יש פעילות שתפסה לנו את העין. Belly flops competition. כולם מתקבצים בבריכה לסוג של תחרות. גם עכשיו, אחרי כמה שעות, אנחנו עוד לא מבינים מה ראינו. כדי לפשט נגיד שזו תחרות…

יום 8, 9.12.18 יום ראשון ממש בים. ממה נתחיל? קודם כל מהשינה. אז למרות שהאניה ממש גדולה עדיין מרגישים את תנודות הים. מה שאומר שהשינה יותר רגועה, סוג של נדנוד רגוע וקבוע. אבל אצלנו יש השכמה מוקדמת. מאיה החליטה שהיא קורעת את הסיפון, השכמה בשבע בבוקר, ומשם פעילות ללא הפסקה. מזל. שהיא מסתדרת לבד. יש לה צמיד על היד שפותח דלתות ומתפקד כאמצעי זיהוי ולכן היא ונגה פשוט עושות חיים לבד כל היום. השאר לעומת זאת מגרדים את עצמם מהמיטה. חלק הולך לרוץ וחלק עושה הליכה. יש מסלול שמקיף את האניה ופשוט עושים סיבובים עם נוף של ים. לאחר מכן ארוחת בוקר (בופה היום) ואז… כלום. פשוט לא עושים כלום.…

יום 6-7, 07-08.12.18 זהו פוסט שכולל חוויות של יומיים, סתם כי לא הספקנו לכתוב מרוב עומס… 7.12.18 עדיין במיאמי. מתחילים את הבוקר בארוחת בוקר במלון. די אכזבה, גם ארוחה די בסיסית וגם עלתה לנו למעלה מ – 100 דולר. והכי מצחיק זה שאת הקפה שביקשנו רצו להביא מסניף של סטארבקס שיש מעבר לפינה. היום בתכנית יום שלם של שייט, נוסעים למעגן כדי שקרוב המשפחה המקומי יעשה לנו סיבוב היכרות עם מיאמי מהצד של הים, ביאכטה שלו. מזג האויר מושלם וכך גם הסיור שלנו… רותם מתרגלת את מה שלמדה בבית ספר וכולם מרוצים עם רוח נעימה בפנים ושפריצים של מים מידי פעם… הנוף גם הוא לא מאכזב. רואים את כל הבתים…

יום 5, 06.12.18 היום נפרדים מאורלנדו ועושים פעמנו חזרה למיאמי להיפגש עם כולם. צריכים להגיע עד הערב לארוחת ערב חגיגית ויש 4 שעות נסיעה, מה שאומר שהבוקר פנוי. מתלבטים בין עוד שעה בפארקים לבין קניות. כיון שרק ההגעה והחזרה מהפארק לוקחת שעה אז מחליטים ללכת על אופציית הקניות. מזדכים על המלון (Hyatt House) – ממש מוצלח למי שצריך מלון קרוב עם חניה חופשית והילדים מנצלים את הזמן לעלות על המתקן האחרון על הקניות אין טעם להרחיב. חנויוית ועוד חנויוית, לכולם יש משהו שהם רוצים. ובין לבין נחים בפוזת "אני אעמוד פה ואעשה כאילו אני נהנה" לאחר מכן מתחילים בנסיעה דרומה. 3.5 שעות כשיוצאים לדרך שהופכות לכמעט 5 שעות לאחר שנתקלים…