בופה ומאפה

יום 11, 12.12.18

היום יש עוד יום אי. הפעם מגיעים לסנט תומאס. כיון שלקחנו הפעם סיור מטעם האניה אז יש השכמה מוקדמת. כמה מוקדמת? בואו נגיד שעוד לא פתחו את חדר האוכל וזהו דבר נדיר ביותר כאן.

הכרטיס אומר שצריך בשבע וחצי להיות כבר מוכנים על הרציף. מה שאומר שקמים כבר לפני שש כדי להספיק לאכול.

הנוף שמקבל את פנינו במרפסת מדהים. שורה של איים ומפרצים ובינהם הרבה יאכטות עוגנות. אנחנו רואים את הספינה נכנסת לעגינה ברציף ורק זו חוויה בפני עצמה.

נוהל הירידה זהה לאתמול. הפעם המעלית לוקחת לקומה 3 ולא לקומה 2 כמו אתמול. יורדים לרציף ומיד מרגישים שונה. האי הפעם הוא חלק מארה"ב. מה שאומר שאין בלאגן ברציף כמו אתמול. הכל מסודר, יש משמר הגבול ואין רוכלים שמסתובבים ומשדלים.

כיון שאנחנו בסיור מהאניה אז ישר מסמנים אותנו בצמיד ציבעוני ומעמידים בזוגות. גם פה יש טילטוליות כמו אתמול אבל הפעם דוחסים וממלאים כל מושב. לנהג שלנו קוראים גומז והוא נראה כמו גוויה מהלכת.

הטילטולית יוצאת לדרך. העיר ליד הנמל די מוזנחת ועדיין רואים את ההריסות שגרם ההוריקן האחרון. גומז מקשקש כל הזמן ברמקול אבל אף אחד לא מבין מה הוא אומר.

פה הנסיעה יותר מטורפת. נוסעים בצד שמאל כמו באי הקודם אבל הנהג יושב בצד ימין כמו בארץ. והשימוש בצופר הוא חובה.

מטפסים לראש האי לתחנה הראשונה. גומז מקשקש ברמקול, כולם מקפצים מאחורה ובעיקר נושמים את אדי המנוע. לאחר נסיעה מגיעים לראש ההר. יש פה מעין נקודת תצפית שלידה חנות מזכרות. מאד תיירותי. כל הטילטוליות עוצרות והקהל ברובו ממתין בחנות. כבר פה הבנו שאולי טעינו בבחירת הטיול לאי. אבל את הנעשה אין להשיב.

לאחר מכן ממשיכים לנקודה השניה. חוף Magens bay. זהו חוף ים מפורסם ביופיו בצורת לב. מעין מפרץ סגור, חול לבן לבן ומי טורקיז שקופים. יש לנו שעתיים כאן אז ישר מוצאים מקום ורצים לים. תענוג צרוף. הנוף כמו בסרטי טיולים.

השלווה ממכרת. שייק טרופי ביד, נוף שלא נגמר ממול. רק השעון אומר את דברו והזמן לחזור לטילטולית מגיע.

גומז חוזר ואוסף את כולם. חוזרים בחזרה לאיזור האי. הטילטולית עוצרת וגומז מודיע חגיגית – עכשיו שעתיים שופינג. כל נוסעי הטילטולית מסתכלים אחד על השני. שופינג? איפה? מה?
בחוץ יש כמה בסטות שמציעות כל מיני דברים מתכשיטים ועד בגדים. מהצד השני חנות תכשיטים גדולה וזהו. מה נעשה פה שעתיים?

ברגע שירדנו ישר נעצרות לידנו מוניות שמציעות חזרה לאניה. ועכשיו הכל ברור. הכל מתוכנן. אין מה לעשות פה שופינג שעתיים ולכן הפרנסה לנהגי המוניות מובטחת. סוג של יד לוחצת יד. אז גם אנחנו עושים ויברח וחוזרים לאניה. כבר הבנו שלמעט חוף הים הסיור היה די מיותר.

באניה מתקלחים והולכים לאכול צהריים. לאחר מכן מעבירים את הזמן ברוגע. את הכותרת לפוסט קיבלנו בערב, שנשאלנו איפה אוכלים ויצא שרוצים בופה ומאפה.

בערב חלקנו (היה רק 4 מקומות) עושים חדר בריחה שנמצא על האניה. צוות של 4 ישראלים, 2 אנגלים ו 2 אמריקאים פותרים חידות ביחד. היה די משעשע, לא חדר קל אבל סיימנו 5 דקות לפני תום הזמן.