פטריק – הנהג הנעלם

יום 13, 14.12.18

האי האחרון שלנו בשייט – היום אנחנו בנסאו בהאמס.

כל ערב מחלקים תוכניה ליום המחרת. כבר גילינו שבתכניה המון פרטים חשובים לקהל השייט כמו קוד הלבוש ומה קורה באניה. כאשר יש ירידה לאי אזי מפורסמים גם זמני הירידה והחזרה מהאי.

לאחר עיון בתכניה גילינו כי הירידה בנסאו הינה מאד מקוצרת. יורדים ב 10:30 וצריך לחזור גג עד 15:30. כיון שאנחנו עדיין בטראומה מרמת הטיול שהאניה ארגנה בסנט תומאס החלטנו לעשות מה שעשינו בסנט קיטס. פשוט לרדת מהאניה, למצוא מונית ולנסוע לחוף כלשהו.

לאחר מחקר מעמיק גילינו כי רוב החופים באי הינם חופים פרטיים שנשלטים על ידי מלונות או גורמים פרטיים. המחיר לבילוי בחוף כזה הינה שערורייתית, משהו כמו 160$ לבן אדם. כיון שלא רצינו להוציא 1500 דולר על שעתיים רביצה בחוף מצאנו המלצה על חוף טיפה מרוחק – Nirvana love beach.

לאחר ארוחת בוקר והתארגנות אנחנו עושים את פעמינו לכיוון הירידה מהאניה. כבר במעלית נתקלים בפקק של אנשים. כל מעלית שעוצרת מלאה עד אפס מקום.

לאחר כמה סבבי המתנה מחליטים שאין ברירה ונרד רגלית במדרגות מקומה 14 עד קומה 3 שם היציאה. בהתחלה הכל סבבה. יורדים ויורדים. בקומה 5 מתחילים להבין שיש בעיה, לא רק אנחנו חשבנו על הפתרון הרגלי. בקומה 4 הבעיה הופכת למציאות כואבת, כל האניה מתנקז לפתח יציאה אחד (מתוך 2). כמעט 40 דקות אנחנו בעיקר עומדים ומנסים להבין מה קורה. בסוף רואים את האור בקצה המנהרה (תרתי משמע).

יוצאים החוצה לרציף. כיון שגם הבהאמאס הינה מדינה עצמאית הבלאגו חוגג גם פה. מוכרים משדלים לקנות את מרכולתם, קולי צמות מנסים את מזלם ונהגי מונית ומדריכי טיולים עומדים עם שלטים ומנסים לפתות אותך אליהם.

לאחר שעברנו את פתח הנמל אנחנו מחפשים מונית. הזמן מתקצר ואנחנו רוצים להגיע לחוף. לאחר כמה פניות לנהגים מתקבעים על נהג אחד – פטריק. הוא מנסה לשדל לקחת חבית מונית מורחבת שכוללת סיור באי ונסיעה לחוף ואנחנו מתעקשים שרוצים רק נסיעה לחוף.

פטריק מעלה אותנו למונית ואומר שלוקח חצי שעה לכל כיוון. ואז כשמתחילים בנסיעה הוא מתחיל לעשות לנו פולניה. קודם לא פותח מזגן. אחר כך עושה לנו ריגשי שכיון שלא רצינו לקחת את הסיור המלא באי הוא לא יספר לנו מה רואים בדרך. כל ניסיון לשיחה נתקל בתשובה שלא שילמנו לו עבור שיחה. בשלב כל שהוא כולם נשברים ופשוט שותקים כל הדרך.

פטריק מוריד אותנו בחוף ואנחנו קובעים להפגש שוב ב 1400 לחזור לאניה. לא שיחמנו לו כלום וסיכמנו שאת כל התשלום יקבל בחזור.

חוף הים מתברר כפחות מוצלח. עקב סערה שהיתה כמה ימים לפני כל רצועת החוף מלאה באצות. הים גבה גלי והרחצה פחות נעימה. גם לא נשאר ממש הרבה זמן אז הבילוי מתקצר.

ב 14:00 אנחנו כבר מתקפלים ויוצאים לכביש לחכות לפטריק. אבל פטריק איננו. הזמן עובר ואין זכר לפטריק בסביבה. מתחיל לחץ שלא נפספס את האניה בחזרה. בסוף אנחנו פונים לחבורת נהגים שישבה ליד החוף ומבקשים מאחד מהם לקחת אותנו חזרה.

אחר דין ודברים מסכמים שהנהג יקבל את התשלום עבור הלוך וחזור והוא יסתדר עם פטריק. הדרך חזרה לחוצה. הנהג לא מפסיק לברבר והאומר נגיע לנמל 15 דקות לפני שסוגרים את העליה לאניה. כ 10 דקות לפני שמגיעים פתאם הנהג מקבל טלפון. על הקו פטריק. הצעקות נשמעות ברחבי האוטו. אנחנו מפחדים לקחת חלק בשיחה ואיך שמגיעים לנמל נמלטים מהמונית ומשאירים את פטריק והנהג השני לצעוק בטלפון.

כמובן שזמן להסתובב כבר אין. ממהרים לאניה רק לגלות שהפקק מהבוקר קיים עכשיו בכיוון השני – נחיל ארוך עומד על הרציף ומחכה לתורו לעלות לאניה. ב 15:30 האניה כבר לא תפליג היום.

אחרי המתנה ארוכה בחום ובשמש מצליחים לעלות לאניה. כולם מסכימים שהטיול של היום לא היה מהמוצלחים.

בערב כבר צריך להתחיל לארוז. מסתבר שאת המזוודות צריך להשאיר מחוץ לחדר עד שעה 22:00 ורק משאירים לנו את כלי הרחצה והבגדים של מחר.