גשם בסוף העולם

היום התחיל עם עננים כבדים מעל אושואיה, מזג האוויר לא בדיוק מזמין לטיולים, אבל אנחנו החלטנו שאין מצב שאנחנו נשארים במלון כל היום, חמושים במעילים ומצב רוח טוב, החלטנו להפוך את היום הזה לחוויה מיוחדת.

התחלנו מדברים שאפשר לעשות בנסיעה ברכב. חלק מהאתרים המפורסמים ביותר כאן – הם שלטי "סוף העולם". השלטים, המסמנים את המקום הדרומי ביותר בכדור הארץ שאליו מגיעים מבקרים, הם מקום חובה לכל מי שמגיע לאושואיה. הצטלמנו מתחת לשלטים, מנסים לחייך בגשם ובקור. מול שלט אחד אפילו הרגשנו רגע מיוחד, בשלט הזה הצטלמו לפני 9 שנים סבא וסבתא ולפני 3 שנים רועי. אז הנה סגרנו 3 דורות של אותה תמונה.

לאחר שסיימנו עם השלטים החלטנו שבכל זאת נעשה טרק היום. ממש בהמשך לכביש של המלון מתחיל מסלול הטרק לקרחון מרטיאל (Martial Glacier). הדרך לשם הייתה חוויה בפני עצמה – הכביש מגיע עד בסיס ההר ושם מחנים. בכניסה קיבלנו תדריך בטיחות (למי מתקשרים אם צריך חילוץ, לא לרדת מהשבילים, הענן הגדול שנמצא ממש מעל הראש נמצא פה כדי להישאר ולכן אי אפשר להגיע למסלול שמגיע עד לקרחון עצמו). ואז מתחילים בטיפוס. החלק הראשון הינו למעשה טיפוס אינסופי במעלה ההר. טיפסנו לאורך שביל רטוב וחלקלק, והנוף המרהיב מסביב הצליח לגרום לנו לשכוח את הטיפות הבלתי פוסקות שירדו עלינו לאורך כל הדרך. פסגות ההרים המושלגות נגלו בין העננים, והעיירה נראתה כמו נקודה קטנה ורחוקה.

עצרנו לתצפית מהנקודה האחרונה שאליה הצלחנו להגיע, ונהנינו מנוף עוצר נשימה של ההרים מסביב והעננים הצפים מעל. הנוף הזה, עם הטבע הגולמי שמסביב, הצליח להרגיש מרשים ומרגיע גם בלי לראות את הקרחון מקרוב.

הדרך חזרה הייתה בירידה אינסופית. בשלב כלשהו כבר מתחילים להרגיש את השרירים ברגליים צועקים גוועלד. אבל עשינו את זה.

למרות הגשם, היום הזה הוכיח שאין מזג אוויר רע – רק גישה חיובית. אושואיה, גם ביום גשום, מצליחה לרגש, להפתיע, ולהשאיר אותנו עם זיכרונות בלתי נשכחים. ובל נשכח עוד אירוע משמעותי שקרה היום – שחרור 3 החטופות הראשונות משבי החמאס. גם מרחוק הצלחנו להתרגש מגודל האירוע.