טיסה לסוף העולם

היום האחרון שלנו בקלאפטה הגיע, אבל הטיסה שלנו רק אחה"צ. זה אומר כמה דברים: קודם כל, אפשר לקום מאוחר. מושכים עד לזמן הצ'ק אאוט האחרון אז יש גם ארוחת בוקר מאוחרת. אבל צריך גם להעביר כמה שעות עד הטיסה. וקלאפטה בגדול היא עיר של דבר אחד – פארק הקרחונים. כדי לחוות את הקסם הקרחוני של האזור בפעם האחרונה לפני שאנחנו ממשיכים הלאה החלטנו לבקר במוזיאון הקרחונים (כן, זה נשמע הכי חנוני בעולם אבל זה פתרון לשעתיים שיש לנו).

מוזיאון הקרחונים (Glaciarium), מוזיאון מודרני ומרשים שמוקדש כולו לקרחונים ולנופים המיוחדים של פטגוניה. הוא נמצא באמצע שום מקום, תרתי משמע. מצאו גבעה ללא שימוש מחוץ לעיר (לא שיש מחסור בכאלה) ובנו עליה מוזיאון. אפילו לא השקיעו בכביש גישה. אז מה יש בו? תצוגות שמסבירות על תהליך היווצרות הקרחונים, המון מידע על הקרחונים וסרטונים שממחישים את העוצמה שלהם.

מה שעוד יש בו, זה בר קרח. הכניסה אליו הרגישה כמו מעבר לעולם אחר: קיבלנו מעילים מיוחדים כדי להתמודד עם הקור הקיצוני שבפנים, והכול – מהכוסות ועד הרהיטים – היה עשוי קרח. מקבלים כוס משקה (אנחנו לקחנו ליקר קלאפטה – ליקר שעשוי מתותי בר שגדלים רק כאן) ופשוט נהנים מהקור. אלכוהול וקרח, פתאם המוזיאון נראה יותר מעניין.

לאחר מכן, הגיע הזמן להמשיך הלאה. הגענו לשדה התעופה, המתנו לבעל חברת ההשכרה שהיה אמור לפגוש אותנו ולא הגיע, בסוף השארנו לו את המפתחות ברכב, והמתנו לטיסתנו לאושואיה, "סוף העולם". אנחנו בדרך לגלות את אחד האזורים הדרומיים ביותר בכדור הארץ.

הטיסה הייתה קצרה יחסית, אבל הנופים שנשקפו מהחלון היו מהממים – הרי האנדים מתמשכים עד האופק, ואנחנו ידענו שזוהי רק ההתחלה של פרק חדש בהרפתקה שלנו.

הפרק הזה מתחיל בקור. כאילו צפינו שיהיה פה קר אבל הרוח המטורפת והגשם מורידים את הטמפרטורה בעוד כמה מעלות. מקבלים רכב, ונוסעים למלון החדש שלנו – Los Acebos שנמצא בראש ההר מעל העיירה. ממש בקו העננים עם נוף על כל תעלת ביגל והנמל. אנחנו ביישוב הכי דרומי על כדור הארץ. מה שאומר, אור עד מאוחר. ועדיין, צריך לסיים את היום ולהתכונן למחר. אז אכלנו ארוחת ערב בבר-מסעדה שהומלצה לנו ע"י פקידי הקבלה במלון, ולא איכזבה – Jeaemy Button וברחנו מהקור והגשם חזרה למלון…