מסע מרתק בין פינגווינים ונופים מדהימים

היום הגיעה אחת החוויות של הטיול שחיכינו לה הרבה זמן.

היום התחיל בהרפתקה ייחודית ומרגשת: סיור הליכה עם פינגווינים. יצאנו מוקדם בבוקר, כל כך מוקדם שהחברה במלון הכינו לנו ארוחת בוקר פרטית של קפה ועוגיות כי חדר האוכל בכלל עוד לא נפתח. את הסיור הזמנו מזמן והיינו ברי מזל, קיבלנו את 2 המקומות האחרונים לתקופה הקרובה.

נרשמים בבוטקה של החברה בנמל ומחכים לשאר הקבוצה. צריך להסביר: הסיור מוגדר כסיור הליכה אבל בפועל יש לו הנחיות מאד מחמירות. יש רק חברה אחת שקיבלה אישור מהמדינה לרדת ממש לאי של הפינגווינים, שאר החברות יכולות להגיע עם סירה עד החוף אבל לא לרדת אליו אלא כדברי אלוהים למשה – לראותו מרחוק.

כדי לקבל את האישור מהביולוגים של המדינה הוגדרו מספר הנחיות שחייבים למלא אחריהן: הקבוצה שיורדת לאי יכולה למנות עד 20 אנשים. על האי מותר להיות רק שעה. אסור לאכול על האי, לקחת מהאי מזכרות, לעשות רעש, להתקרב לפינגווינים עד 3 מטר, להתפזר… בקיצור – האי של הפינגווינים ואנחנו רק מתארחים אצלהם.

כדי לפגוש את הפינגווינים המקסימים על אחד האיים באזור מתחילים בנסיעה של שעה וחצי בטילטולית, אח"כ עוברים לסירה קטנה לשייט של 20 דקות, ואז מתגלה הפלא. הרגע שבו ירדנו מהסירה והתחלנו ללכת לצד הפינגווינים היה פשוט בלתי נשכח. לראות אותם מקרוב, משוטטים בנחת או מקפצים לתוך המים, היה חוויה שגורמת ללב להתמלא בשמחה.

הגענו גם בזמן מושלם. אחרי שתינוקות הפינגווינים בקעו מהביצים ויצאו מהקן ולפני שהם ממשיכים בדרכם לאנטרקטיקה. האי מלא בתינוקות בגיל ההתבגרות שרצים אחרי ההורים שלהם ורק רוצים לאכול.

השעה שלנו עם הפינגווינים עברה כהרף עין. אי אפשר לתאר כמה הם חמודים. ממש הולכים לאט ובשקט בינהם והם ממשיכים כאילו כלום לא קורה. אחד הדברים המדהימים שראינו בחיים.

לאחר שעשינו את כל הדרך חזרה לעיר נשאר החלק השני של הסיור. שיט לאחת הנקודות האייקוניות ביותר ב-אושואיה: תעלת ביגל. הקרויה על שם הספינה שהביאה את צ'ארלס דרווין למסעו המפורסם, זהו למעשה מעבר מים שהוא שילוב מרהיב של חיות בר ויופי טבעי. עלינו לסירה ויצאנו לגלות את הפלא הזה.

הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבנו היה המרחב העצום של הנוף. מוקפים בהרים מושלגים וחופים מחוספסים, תעלת ביגל הרגישה כמו שער לעולם אחר.

התחנה הראשונה הייתה אי הציפורים (Isla de los Pájaros), בית לקהילה תוססת של עופות ים. קורמורנים עמדו על סלעים, ושחפים גלשו בחן מעלינו. המראה של כל כך הרבה ציפורים בסביבתן הטבעית היה מהפנט.

לאחר מכן שטנו ל-אי האריות (Isla de los Lobos), שם קיבלו את פנינו קולות ומראות של מושבת אריות הים. היצורים השובבים הללו רבצו על הסלעים, ולעיתים גלשו למים בזריזות מפתיעה. לראות אותם באינטראקציה היה גם מבדר וגם מעורר השתאות. באותו מקום נמצא המגדלור המפורסם "סוף העולם" (Les Éclaireurs Lighthouse). המגדלור, בצבעי אדום ולבן, עומד בגאון מול רקע ההרים, ומהווה סמל של עמידות באזור הנידח הזה.

בדרך חזרה נשארנו לבד על הסיפון (כל השאר ברחו להתחבא מהקור בתוך הסירה), והתאפשר לנו לקחת זמן רגוע מול הנופים המרהיבים.

היום הזה היה חוויה בלתי נשכחת ששילבה טבע, ונגיעה של הרפתקה. אושואיה ממשיכה להדהים אותנו עם השילוב הייחודי שלה בין יופי פראי ושלווה, ובהחלט מסתמנת כמקום היפה ביותר של הטיול.