אז מכאן הגיעו האומפה לומפה

היום – החלטנו להקשיב לקצב שלנו ולקצב של האי. יום רגוע אחרי יום אינטנסיבי של מעברים אתמול. לאחר תכנון אמש, החלטנו לעשות את החלק הצפון־מזרחי של סאו מיגל, בצורה רגועה (מה שאומר אצלנו – פחות טיולים ארוכים ברגל).

התחלנו את היום עם ארוחת בוקר מפנקת. לא בופה אינסופי כמו במלונות־על, אלא בחירה מדויקת של מה שטוב: לחם מקומי טרי, גבינות אזוריות, ריבות ביתיות, פירות חתוכים, ביצים לפי בקשה – וכמובן, קפה ומאפה. הבוקר הזה קבע את הטון ליום כולו: שקט, מקומי, מחויך

השמש כבר הציצה, ואנחנו – מוכנים לצאת לדרך.

התחנה הראשונה הייתה בצד השני של האי, חצי שעה נסיעה – וכאילו נכסנו ליקום אחר. הילדים קוראים לזה קסם.
Miradouro de Santa Iria  הוא מצוק ירוק שמזדקר אל מול האוקיינוס, מהסוג שלא צריך פילטר.
תצפית מרהיבה על רצועת חוף פראית, עם ים כחול עמוק מצד אחד, ושדות ירוקים גולשים אל קו החוף מצד שני.
העצירה קצרה – אבל הנוף הזה ממשיך איתך

אם תהיתם איפה באירופה עדיין מגדלים תה – הנה התשובה.
 Gorreana הוא אחד משני מטעי התה הפעילים בסאו מיגל – וגם המפעל היחיד באירופה שמייצר תה תעשייתי מאז המאה ה־19.

אנחנו משוטטים בין השיחים, מצלמים את העלים הירוקים, ואחר כך עוברים לביקור חינמי במפעל – לראות את התהליך, להריח את העלים, ולטעום תה ירוק

המשכנו מזרחה, אל אחת התצפיות המרשימות של היום.
Ponta da Madrugada  היא נקודת זריחה מפורסמת – אבל גם באמצע היום היא מהממת: מצוק תלול שצופה אל האוקיינוס הפראי, עם גן מטופח מסביב, ספסלים מוצלים, ורחש גלים שלא עוצר. מה שמיוחד כאן זה הסידור: אתה מרגיש בתוך פארק עירוני – אבל כשאתה מסתכל קדימה, אתה מגלה שאתה ממש מעל תהום, עם האוקיינוס שפורץ לתוך המצוקים שמתחתיך

אם המקום הקודם היה יפה, אז Ponta do Sossego  פשוט גן עדן.
תצפית "נקודת השקט", כן, זה השם, שמשלבת גן פורח, עצים מסודרים, מדשאות ענק, שולחנות פיקניק, תיאטרון של פרחים – והכול צופה על אותו אוקיינוס מרהיב. זה למעשה גן פורח ומוקפד ברמה כזו, שזה מרגיש כמו הצטלבות בין בוטניקה ואדריכלות נוף – רועי כבר טוען שצריך לתת פרס נובל לארכיטקט ולגנן של האי – הכל פשוט נראה במקום.
בנקודה הזאת הבנו – הצבעים, הריחות, המיקום – הכול אומר "קח את הזמן".
וזה בדיוק מה שעשינו.

מפה לשם הרעב מגיע. החלטנו לעצור לארוחת צהריים בעיירה Nordeste . אחד המקומות היחידים המומלצים שראינו הוא Elias Snack Bar. כמה שולחנות בחוץ, שמלאים כל הזמן. מזמינים המבורגרים וסוג של שווראמה מקומית. מה שנקרא אצלנו אוכל צרבת.

אחרי הארוחה ממשיכים לנקודה הבאה במסלול. Farol do Arnel –  המגדלור שנמצא בקצה העולם. המגדלור העתיק ביותר באיים האזוריים, ממוקם בתחתית דרך תלולה ומפותלת במיוחד.
הנוף עוצר נשימה, הדרך אליו דורשת זהירות (יש שלט בכניסה שמזהיר מלנסות לרדת עם רכב ולכן כולם, וגם אנחנו חונים למעלה ויורדים ברגל), הבעיה, שלכל ירידה יש עליה. המגדלור מתנשא מעל גלים גבוהים ומפרצון סלעי מרהיב. קסום אבל העליה לא פשוטה ולפחות אחד מאיתנו (הוא יודע מי זה) השאיר ריאה וחצי מהאברים הפנימיים שלו בדרך חזור.

התחנה האחרונה של היום – אולי היפה מכולן.
Ribeira dos Caldeirões  הוא פארק טבעי ירוק־עד, עם מפלים שוצפים, טחנות מים משוחזרות, גשרים קטנים, ואווירה קסומה של אגדה. המקום שבו הילדים מאשרים סופית את התזה שלהם שאין מצב שזה מקום אמיתי. לטענתם אנחנו ביקום מקביל של דיסני, עם דגש על אליס בארץ הפלאות. או כמו שהגדירו זאת, זה כנראה המקום שממנו מגיעים האומפה לומפה.
שוטטנו בין השבילים, הקשבנו למים, הצטלמנו מול המפל המרכזי – והרגשנו כאילו נכנסנו לתוך גלויה חיה.
גן עדן ירוק ומוצל – בדיוק מה שצריך בסוף יום כזה.

אה, ועוד נקודה מעניינת מהיום – בכל מקום יש מקום ייעודי לפיקניק שכולל כמעט הכל – שולחן, מנגל מוכן עם ערימת עצים לידו, כיור עם מים זורמים ושירותים – והכל בחינם. מדהים. עושה חשק לנצל את התשתית הזו לפיקניק משלנו.

משם ממשיכים להשלמת קניות בסופר (הפעם במיקום אחר) – Riberia Grande. כולל פסל של גולש בכיכר ליד הסופר שמזוית מסויימת נראה כמו מישהי שעושה פיפי ורק כשהקפנו אותו מספר פעמים ראינו שמדובר בגולש.

סיימנו את היום כמו שצריך – עם ארוחת ערב קלילה במלון, וטבילה בבריכה המחוממת, כשהשמש שוקעת לאיטה והאדים עולים מעל המים.

יום של שקט, של טבע, של נוף ושל משפחה – בדיוק מה שקיווינו לו כשהתיישבנו לתכנן את המסלול.