בין ביצים סרוחות לפשטידת גבינה: הצד החם של האי

יש ימים שבהם אתה מתעורר במלון רגוע, אוכל קרואסון חמאה עם קפה חם, ואז מחליט שהכי מתאים זה ללכת לראות איך מרגישה ביצה שמתבשלת.
אז כן – היום הזה היה בדיוק כזה.
ברוכים הבאים ליום שבו האדמה מבעבעת, הקוזידו מתבשל בבטן וגם מחוצה לה, והכל מריח כמו מסיבת גופרית שלא הוזמנת אליה – אבל אתה מאוד שמח שבאת.

נסיעה של 40 דקות לכיוון מזרח (כמעט 3/4 אי עוברים, מצחיק פה המרחקים) ומגיעים. מימין אגם Furnas, בצבע טורקיז עמוק ומשמאל?
Fumarolas – המקום שבו האדמה מתעצבנת בשקט.
חורים באדמה שמוציאים אדים רותחים עם ניחוח עדין של גופרית/ביצה סרוחה/גרביים של מילואים.
סביב הלועות האלה באדמה מבשלים את המאכל המקומי – הקוזידו – תבשיל בשר וירקות שמתבשל באדמה 6 שעות.
עמדנו שם כמו תיירים טובים, צפינו בחברה מוציאים סירים מהאדמה בעדינות כאילו מדובר בפצצה מתקתקת, וצילמנו בערך 40 תמונות של אדים כי "רגע, פה זה יצא יותר דרמטי".

כשהריח הכריע אותנו, המשכנו לכניסה ל־Parque da Grená.
אם אי פעם חלמתם על טיול בג’ונגל עם מפלים, גשרים תלויים, ועצי שרך בגובה קומותיים – זה המקום.
מטיילים בינות לנחלים זורמים ומפלים. כל אחד חיפש תירוץ אחר לעצור: "אני רוצה לצלם", "אני רק מתקרבת למפל", "רק עוד תמונה". הטבע כאן פראי, ירוק, והלב דופק בדיוק כמו שצריך.

אחרי כמה שעות בפארק ממשיכים ל Furnas הקרובה. מסתובבים לחפש חניה, ומסתובבים ומסתובבים. רגע – הנה מישהו יוצא. יש חניה!
ממש ליד פתאם רואים משהו קצת מוזר – רגע של שיגוע: Furnas Casa Invertida – בית שבנו הפוך.
כן, ממש ככה. הגג על הקרקע, הרצפה למעלה.
מבחוץ זה נראה כמו טעות של קבלן. מבפנים… טוב, אין "בפנים" – זה פשוט מבנה לשנאי חשמל שבנו בצורת תחנת צילום מצחיקה.

בשלב הזה השלפוחית מסמנת שהגיע הזמן להתרוקן והבטן מסמנת שהגיע הזמן להתמלא.
בעקרון מאד רצינו לנסות לאכול קוזידו. שזה התבשיל שמתבשל באדמה – סוג של חמין. אבל כל מסעדה שבדקנו דרשה הזמנת מקום מראש והתראה של 24 שעות לפחות.
במקרה החניה היתה ליד מסעדה ששמנו עליה עין ותכננו אולי להגיע אליה ביום אחר. בזמן שאחת הבנות הלכה לשירותים החלטנו לשאול את האיש בכניסה אולי יש מקום פנוי במקרה בלי הזמנה. הוא הראה לנו על הצד השני של הכביש שם התגודדו אנשים ואמר שהם קוראים לפי התור של מי שעומד שם. ממול עמדו לא מעט אנשים.
בעוד שאנחנו מתלבטים, פתאם כמו קסם, התור נעלם והאיש מעבר לכביש קורא לנו ואומר שאפשר להכנס.
הגיע הרגע.
Tony’s, המסעדה הכי מפורסמת ב Furnas – המקום שבו טועמים את הקוזידו האמיתי.
הזמנו מנה זוגית, וקיבלנו הר של בשר, נקניקיות, כרוב, בטטות, אורז, ועוד דברים שנראו כמו ירקות שעברו טראומה תרמית.
הטעם? עמוק, כבד, רך, גופריתי בעדינות – כמו קציצה שהתחתנה עם הר געש.
בנוסף, כמובן שהוזמן גם תמנון, ריזוטו שרימפס ועוף לצמחונית (כי היה לה חשק). הכל נאכל בשיטה האהובה עלינו – שיתופיות. כל אחד שולח ידו לצלחות האוכל שעל השולחן.

אחרי קוזידו, מה יותר טוב מהליכה רגלית קצרה אל מעיין מים טבעיים עם טעם של ברזל?
Água Azeda שוכנת בפינה ירוקה ורגועה, והמים שבה מוגדרים כ"מינרליים".
אנחנו נגיד את זה אחרת – זה טעים כמו סודה שברחו לה כל הבועות, עם רמז לריתוך.
אבל היי, זה טבעי, וזה עושה טוב לגוף (אומרים).
האמיצים טעמו מכל הסוגים, ירקו החוצה ודרגו את רמת הגועל.

מפה מתחילים לחזור למלון למנוחה לפני שיוצאים בערב שוב. כמובן שצריך לעצור לקפה וסוכר בדם כי הבטן מתחילה למשוך את העיניים מטה. את העצירה עושים ב Queijadas do Morgado. המאפייה המיתולוגית שמייצרת את הקייג’אדה, מאפה גבינה קטן, רך וקרמי, עם ניחוח של קינמון ונשמה של סבתא פורטוגזית.
ראינו את כל הדודות אורזות את המאפים בעטיפות קטנות סביב שולחן גדול, קנינו אחת לטעום ביחד עם מבחר עוגות אחר, וישבנו מחוץ למאפייה עם קפה קצר ומתוק.
יש רגעים שהם כמו חיבוק – וזה היה אחד מהם.

בערב, יוצאים לעיר. במסגרת אירועי Noites de Verão – קיץ של הופעות בפונטה דלגדה, יתקיים הערב ברחובות המרכז ההיסטורי של פונטה דלגדה אירוע בידור נודד – Medieval בהובלת Associação Tradições. מדובר בהופעה נודדת באווירה ימי-ביניימית, עם תלבושות תקופתיות, מוזיקה חיה, שחקנים ומופעים אינטראקטיביים ברחובות. כדי לא להחמיץ הגענו מוקדם יותר להסתובב במרכז העיר (יחד עם עוד הרבה אנשים שנראו קצת אבודים והולכים סחור סחור סביב הכיכר המרכזית). בשלב כלשהו התיישבנו בצד והמתנו לשעה 9 בערב שבה אמור להתחיל האירוע המכונן.
ב 9 בערב פעמוני הכנסיה הכריזו על השעה היעודה, ו… כלום. אנחנו מסתכלים על האנשים בכיכר והם מסתכלים עלינו. 9:15 – עדיין כלום חוץ מהחלפת מבטים שהפכו להיות מבטי הזדהות עם האירוע המבוסס להגיע.
פתאם, אישה הגיעה לקבוצה שישבה לידינו ובניפנופי ידיים וקריאות בולה בולה, סימנה להם שהאירוע מתרחש ברחוב ליד. בבת אחת, כל הרחוב קם והולך אחרי האישה המשוגעת שכנראה יש לה מידע פנימי. עוברים את הפינה ולעינינו מתגלה להקת צופי פונטה דלגדה, חלקם על קביים וחלקם מתופפים על תופים ומנגנים בחמת חלילים, כולם לבושים בסחבות ומבט של חשיבות בעיניים. אירוע כזה לא היה מאז מסיבת חנוכה בגן של הילדים.

כדי לפצות על האירוע ועל הרעב, הוחלט לעצור לפיצה מקומית. אם מזדמן לכם להגיע לפונטה דלגדה, אל תוותרו על NONNAS TEETH & TOMATOES PIZZA