שוב בפורום משפחתי מלא – טיול קיץ לאיים האזוריים

אחרי הרבה יותר מדי זמן שלא נסענו בהרכב משפחתי מלא, הגיע הרגע. חמישה מבוגרים, חופשה אחת, והרבה מאוד תיאומים ביומנים כדי שזה יקרה.
התכנון המקורי בכלל היה ליפן – יעד שמזמן שמנו עליו עין. שונה, מעניין ורחוק. אבל כמו שקורה לא פעם בטיולים משפחתיים – המציאות חזקה מהפנטזיה, ולוחות הזמנים לא הסתדרו. היפנים יאלצו להמתין.

במקום זה פתחנו את רשימת ה"מה עוד לא עשינו":
שיט נהרות בסקוטלנד? מעניין, אבל אם רוצים להנות קצת מעבר לשייט מגיע מרמור של "נסיעה ארוכה מדי".
הדולומיטים? יפים בטירוף, אבל חם ואנחנו לא בדיוק בעניין של טיפוסי הרים השנה.
גיאורגיה או אחת הסטניות (אוזבקיסטן, קירגיסטן וכד)? ההורים בעד, הילדים נגד.
חבל הבאסקים? הספרדים ממש לא בקטע תומך השנה.

ואז, כמו פתאום, צצה האופציה הנבחרת – האיים האזוריים. ברגע שהאיים האזוריים נכנסו לשולחן – פתאום הכול הסתדר:
✔ יעד חדש שעוד לא היינו בו
✔ מזג אוויר מושלם לקיץ – נעים, ירוק ולא חם מדי
✔ מספיק שקט מצד אחד, ומספיק פעיל מצד שני
✔ ואפשרות לטייל באי אחד – בלי להתרוצץ

אז מה זה בכלל האיים האזוריים?

מדובר בקבוצת איים וולקניים ששייכת לפורטוגל, ממוקמים אי שם באמצע האוקיינוס האטלנטי – בערך באמצע הדרך בין אירופה לאמריקה. סוג של הפתעה גיאוגרפית שמזמן היה ברשימה. תשעה איים, ירוקים, רטובים, דרמטיים, מלאים באגמים, בלועות הרי געש, מים חמים ונופים מהסוג שעוצר את הנשימה (ובצדק).

אנחנו? מתמקדים באי אחד בלבד – São Miguel

החלטנו להתמקד רק באי הגדול סאו מיגל, כדי לא לפרק את הטיול למעברים אינסופיים. חיפשנו מקום לינה שמאפשר "לפרוק" – כלומר, לפרוש מזוודות ולא לארוז כל יומיים. רכב שכור מוכן מראש, מסלול כללי אבל גמיש, ובידיעה שכולנו נוסעים גם בשביל להיות יחד, לא רק לראות עוד אגם.

עכשיו מתחיל החלק הכיפי באמת – לחוות. לא רק לראות את המקום, אלא גם לגלות איך זה לטייל שוב כולנו יחד. זה טיול של משפחה, של רוגע, של ירוק, של קפה מקומי מול נוף בלתי אפשרי, ושל זיכרונות חדשים.

בפוסטים הבאים נשתף מה עשינו בכל יום, איפה הכי כדאי לעצור, מה עבד לנו בטיול משפחתי – ומה פחות.
עד אז, נשאיר אתכם עם משפט שראינו בכל מקום שבו חקרנו על האי:

“If you don’t like the weather in São Miguel – just wait 15 minutes.”

אז הנה אנחנו. יוצאים לדרך – חמישה אנשים, אי אחד, כמעט 10 ימים.