עלי כרוב, רגלי צפרדעים וביצי שור – אז היום אנחנו מטיילים ב…

לפני שמתחילים אנחנו חייבים להוציא קיטור. אין לנו מושג מי הם החזאים בסלובניה אבל לא נראה שהם יודעים את העבודה. אתמול למשל הבטיחו שהיום יהיה שיפור במזג האויר, התעוררנו בבוקר וזה המראה שקיבל את פנינו:

כמו שאתם רואים, שיפור ממש אין. להפך, גשם שוטף.

עד פה הקיטורים, עכשיו אפשר להתחיל לכתוב.

אבל לפני הרפתקאות היום, עוד אנקדוטה קטנה. מי שעוקב אחרינו זוכר את התמונה מהמלון בוינה. בחדר בבלד יש תמונה קצת אחרת

וככה כל בוקר שפותחים את העיניים רואים טוסיק מול הפרצוף. די נחמד…

אז ככה, היום בתיכנון נסיעה למערת הנטיפים בפוסטוינה. אבל בהתחשב בזה שארזנו רק בגדים קצרים כי התחזית הראתה 28 מעלות כל השבוע אז אנחנו קצת בבעיה. רועי למשל לובש את הג׳ינס הארוך היחיד כבר כמה ימים ומעילים אין לאף אחד מהילדים. אמנם מטריות הבאנו אבל פתאם נהיה גם קר בחוץ.

אז לפני שנוסעים למערה, שגם בה קר במיוחד, צריך להשיג בגדים. שאלנו את פיטר בעל הפנסיון איפה הם קונים בגדים והוא אמר שהכי טוב בלובליאנה, מה גם שזה בדרך לפוסטוינה. ולכן החצי הראשון של היום כלל נסיעה ללובליאנה לקניון המרכזי וקניה של בגדים ארוכים ומעילים.

משם ממשיכים לפוסטוינה. חששנו מהמוני מטיילים כיון שזו אחת האטרקציות המרכזיות בסלובניה אבל אולי כיון שהגענו יחסית מאוחר לא היה נורא.

הסיור כולל נסיעה ברכבת תת קרקעית לתוך המערה, משהו כמו 8 דקות נסיעה, אחר כך הליכה עם מדריך בתוך המערה, משהו כמו שעה ואז חזרה בחזרה ברכבת לפני השטח.

בתוך המערה קר. טמפרטורה קבועה של 8 מעלות. אבל ההליכה די מזורזת, בכל זאת יש הרבה קבוצות, וגם עולים ויורדים כל הזמן, אז מרוב הליכה די מתחממים. יש אופציה לשכור מעין שכמיות חומות עם ברדס בכניסה ומי שהולך איתם נראה כמו ממסדר הקוסמים בהארי פוטר.

בתוך המערה אסור לצלם עם פלאש אז הנה חלק מהתמונות שיצאו

אחרי המערה נסענו לטירת פוסטוינה. זו טירה שבנויה בתוך מערה ולמעשה רשומה בספר השיאים של גינס כטירה היחידה באירופה שנבנתה בתוך מערה.

בכניסה מקבלים מדריך מוקלט בעברית שמתאר את הסיפור של הטירה: זו טירה שנבנתה בימי הביניים בערך במאה ה 13. במאה ה 15 התגורר שם אביר בשם ארזם שהיה מעין רובין הוד של הסלובנים. היה גונב מהשליט האוסטרי ומחלק לעניים. האוסטרי ניסה לתפוס אותו אבל בגלל מבנה הטירה ארזם הצליח להתחבא בטירה במשך שנה ויום. מדי פעם ארזם היה יוצא להצטייד במזון ובדובדבנים והיה נותן חלק לאויביו שצרו למטה, הם לא הבינו איך המזון מגיע אליהם ולכן יחסו לו כוחות מאגים.

הסיפור נגמר שהשליט האוסטרי נשבר ושיחד את אחד המשרתים שגילה לו על המערות בתוך הטירה וכן על המקום הכי רגיש בטירה – השירותים של ארזם.

לילה אחד כאשר ארזם מבלה את זמנו בשירותים המשרת מאותת לאוסטרים בעזרת נר והם ירו עליו כדור אבן שמוטט עליו את השירותים.

הסיור מעביר את חיי האנשים בטירה. מסופר למשל שבשירותים האנשים השתמשו בחציר יבש או עלי כרוב בתור נייר טואלט. מעכשיו למושג כרוב ממולא יש משמעות חדשה לגמרי.

בסיום הסיור כבר נהיה ממש מאוחר, ועדיין צריך לאכול ארוחת ערב. מחפשים מקום לאכול אבל המנווטת האוטומטית ברכב לוקחת אותנו דרך כבישים צדדים ללא שום מקום לאכול.

שניה לפני שעולים על האוטוסטרדה באיזו עיירה שכוחת אל רואים שלט של מסעדה מקומית. החלטנו ללכת על זה ולנסות. המסעדה היא מעין שילוב של פיצריה ומסעדה. התפריט מפורט וכולל מנות שבחיים לא שמענו עליהן ומנות שבחיים לא נאכל: רגלי צפרדעים, ביצי שור וסלאמי מסוס.

הלכנו על מנות יותר מקובלות. רותם למשל שפינטזה כל היום על קבב הזמינה המבורגר. מה שקיבלה היה רק קציצת המבורגר, בשר מעורבב עם גבינה, בגודל של גלגל אופניים.