Gute Fahrt

לא שזה כזה נורא כי היום מתוכנן בעיקר בילוי בישיבה באוטו במעבר מאוסטריה לסלובניה. 350 ק״מ בתוך הנסיכה האוקספורדית.

מסיימים ארוחת בוקר, מעמיסים את הציוד והילדים לתוך הנסיכה ומתקתקים למערכת הניווט את הכתובת הראשונה: סוג של מבוך שיחים שנמצא לפני המעבר לסלובניה.

בקול האוקספורדי הערב מודיעה לנו שכבודה מוכנה לנסיעה ואנחנו נהנים ממעלית המכוניות פעם אחרונה – והפעם גם מסריטים למען תשאר הוכחה לפלא.

הנסיעה מתנהלת בנינוחות למעט מזג האויר שהולך ומחמיר. יוצאים מהעיר והגשם מתגבר. גם ההוראות ממערכת הניווט הפסיקו כי אין מה לחדש. ההודעה האחרונה היתה משהו בסגנון: סעו ישר, ודברו איתי עוד 300 ק״מ.

לפתע משהו מוזר. הכביש הוא דו מסלולי אבל המכוניות פתאם עושות משהו לא ברור. מי שנמצא במסלול השמאלי נצמד לשמאל וכל המסלול הימני יורד לשוליים. וככה עומדים בפקק. עכשיו דמיינו, טור מכוניות משמאל, טור מכוניות בשול הימני, ובאמצע מסלול חופשי לאורך כל הדרך.

אמרנו לעצמנו בטח משהו קרה. אבל מזדחלים ככה בפקק ולא רואים את הקצה.

ובאמצע מסלול פנוי לגמרי.

משהו פה לא הגיוני בעליל.

הרי יש מסלול פנוי לאורך קילומטרים. למה אף אחד לא נוסע בו??

אותנו כישראלים למודי פקקים זה מטריף. הרי אם נחתוך למסלול האמצעי נעקוף את כולם. אבל אף אחד לא עושה את זה אז לא נעים.

הילדים גם לא עוזרים והם רק מעודדים את הנהג לבצע מעשה חטא ולחתוך לאמצע.

אחרי המון קילומטרים בנסיבות המוזרות מגיעים לראש הפקק. עבודות בכביש. ואז כל הטור בשול הימני חוזר למסלול הפנוי וממשיכים לנסוע כרגיל.

מאוחר יותר גילינו את ההסבר לכך. מסתבר שכשיש פקק תנועה אז צריך להשאיר מסלול פנוי למקרה שיגיע רכב הצלה.

ממשיכים לנסוע לתוך העננים. יש המון עבודות בדרך והנסיעה מתארכת. הכי מצחיק זה שבסוף כל קטע עבודות יש שלט – גוטה פארט

בטח יש לזה הסבר טוב בגרמנית, כמו ״נסיעה טובה״, אבל אצלנו זה התפרש כברכה חגיגית למי שיש לו בעיות מעיים בתוך הפקק.

בשלב כלשהו מתברר לנו שלמבוך השיחים לא נגיע היום. הגשם שלא מפסיק פשוט הורס את התכנון. בנוסף, מזג האויר לא תואם את הבגדים (הקצרים) שארזנו בהתאם לתחזית וצריך לקנות כמה מכנסיים ארוכים לבנות שלא יקפאו.

אז במקום מבוך נוסעים למרכז קניות.

בזמן שחלק קונה בגדים חלק אחר משחק על המפה העצומה של אוסטריה שמוטבעת על הרצפה. גם צריך לחלוץ נעליים וללבוש סוג של כפכפי פלאנל כדי שלרצפה יהיה נעים.

אחרי שמצטיידים בביגוד מתאים עושים את קטע הדרך האחרון לתוך סלובניה. מנהרה ארוכה (כמעט 8 קילומטר) מתחת להרים והנה הגענו לסלובניה.

מיד רואים את ההבדל, מדינה פחות עשירה מאוסטריה אבל לא פחות יפה.

מנווטים לתוך בלד ומגיעים לפנסיון שבו נהיה בימים הקרובים. נוף מדהים מסביב ומרחק הליכה מהאגם.

בעלת הפנסיון מעמיסה אותנו במידע על האיזור ואנחנו יוצאים להליכה קלה וארוחת ערב. הולכים לאורך האגם ופשוט מתמוגגים מהנוף. הגשם יורד מדי פעם אבל למי אכפת.

לארוחת ערב מנסים את ההמלצה של בעלת הפנסיון על מסעדה עם אוכל סלובני מקומי. לוקח קצת זמן למצוא (תודה לאלוהי הוויפי ולדוקטור גוגל) אבל בסוף מצאנו.

אוכל מבושל טעים שנע בין ברווז לתמנונים, הרבה בירה מקומית ומלצרים ממש חביבים.

ולפתע, משפחה גדולה של 17 איש נוחתת בשולחן לידינו. מאיפה? כמובן ישראלים.

מיד נהיה שמח, ילדים מתרוצצים מסביב, צעקות מקצה שולחן לקצה השני והמון פרטי מידע שכל מי שמבין עברית שומע.

למשל שאחת מהחבורה היא צימחונית ולכן במרק בשר שהזמינה היא מוציאה את הבשר ומעבירה לבעלה. כולם שואלים את הילד אם הוא רוצה עוד ביף ולמה הוא לא אוכל מהביף ושינסה כי הביף מאד טעים (כנראה שהילד לא אוכל בשר, רק ביף)…

בשלב כלשהו הספיק לנו מההמולה ועזבנו בדרך חזרה לפנסיון. הגשם ממשיך.

נקווה שמחר יהיה יפה יותר, הבטיחו לנו שמפה רק אמור להשתפר.