על וינה ברגל, גלובוסים, אספרנטו, חצי קילו נקניקיות וחבורת מקהלה מחולון
בוקר וינאי שמשי מקבל את פנינו. אנחנו מתעוררים בחדר שלנו ומגלים שחוץ ממקלחת שקופה באמצע החדר יש עוד כמה אלמנטים מעניינים בחדר שלנו (החדר של הילדים אחר לגמרי). קודם כל הוא קטן. אם מתאמצים אפשר להגיע בנגיעה מצד לצד. המלון גם נחשב אומנותי אז יש תמונה ענקית על הקיר. בלילה זה נראה כמו חוטי תיל. תוסיפו לזה שעל השולחן ספר בגרמנית עם כותרת שנראת כמו מיין קאמפ ומיד האסוסיטציות מובילות לתקופה אחרת.
רק בבוקר אנחנו מגלים שהתמונה היא של גלגל ענק והספר כנראה משהו אחר…
ארוחת בוקר לא רעה בכלל יחסית למלון. ואז מתכנסים סביב המפה ומחליטים שבמקום לנסוע למרכז העיר נלך ברגל. סדר גודל של 3 ק״מ מהמלון למרכז ולנו זה נראה לא נורא בכלל. גם המזג אויר מושלם אז למה לא.
מעמיסים מים על הגב ויוצאים לדרך. החבורה מתנהגת למופת. אפס קיטורים והמון מצב רוח. הנה תמונות מהדרך.
התחנה הראשונה היא מוזיאון. בכל זאת אנחנו בוינה ופה יש המון קולטורה. אבל אנחנו בחרנו מוזיאון קצת אחר. במבנה אחד גרים בשלווה 3 מוזיאונים: מוזיאון גלובוסים, מוזיאון אספרנטו ומוזיאון פפירוסים.
עכשיו גלובוסים זה פטיש של מאיה והמחליטה. את השאר זה מעניין כמו עקירת שיניים. ולכן כשנכנסים מתחילים במוזיאון הגלובוסים. האמת, היה ממש מעניין. המוזיאון נמצא בתוך טירה עתיקה והחדרים מלאים בגלובוסים מכל הצורות ובכל המידות. אפילו גלובוס בעברית מבית ברוורמן.
כשמסיימים ויוצאים רועי פתאם מתכופף ליד הדלת. מה קרה אנחנו שואלים? והוא אומר: ״מצאתי את שמחת החיים מחדש״. בתור עונש אנחנו נכנסים גם למוזיאון האספרנטו. פה זה כבר ממש מצחיק, פקקטע חדר וחצי עם המון כרזות באספרנטו. אבל יש שוס מנצח – משחק פקמן ממוחשב שבו צריך לתפוס רוחות עם כיתובים באספרנטו. רועי קובע שיא עולם חדש.
ממשיכים במרכז העתיק של וינה
בתכנון, דוכני מזון בפארק המרכזי בעקבות פסטיבל הסרטים שעכשיו בעיר. מגיעים לפארק וקדחת. שום דוכנים ושום מזון. רק מרחבי דשא שמזמינים רביצה וזוג שמנגן באקורדיאון.
הרעב מתחיל לדגדג אז מחליטים ללכת לבית קפה מפורסם שממומלץ בכל האתרים. כתוב גם לשבת בקומה התחתונה מאחור כי אז משקיפים לתוך המטבח ורואים את הקונדיטורים בפעולה.
איזה החלטה גרועה זו היתה.
פעם אחרונה שמקשיבים להמלצות באתרים.
השירות היה קטסטרופה. עוגות צריך ללכת לבחור במקום אחר ואז לחזור לשולחן עם פתק, מלצרית בת 100 שבא לה למות ולא להתקרב לשולחן לקחת הזמנה, המנה של רועי שהגיעה חצי שעה אחרי שכולם סיימו את שלהם ובכלל אוירה לא נעימה.
וגם ראינו את המטבח. וכל מה שעשו שם במשך כל הזמן שהיינו היה לנקות את הרצפה ולדבר בטלפון.
אחרי הפיאסקו המשכנו בטיול הרגלי.
לאחר תצפית על הקתדרלה של סטפן החלטנו שמספיק וחוזרים למלון לאכול מדוכן הנקניקיות שעליו שמנו עין אתמול. את הדרך חזרה עשינו דרך מלא סימטאות.
כשאת החלק האחרון (3 ק״מ) עושים כמעט בריצה כי למאיה היה פיפי דחוף. הספקנו להגיע בשניה האחרונה למלון לפני שהפיפי כבר יוצא מהאוזניים.
מתארגנים ויוצאים לארוחת נקניקיות. איזה פיצוי נפלא על הטרגדיה בצהריים. דוכן שנמצא שם מ 1928, בעלת הדוכן לבושה חלוק רופאים לבן שנולדה כנראה בדוכן. והמון אופציות לנקניקיות.
רועי בוחר במנה המקסימאלית, חצי קילו נקניקיות עם הכל כולל הכל. אנחנו מסתפקים במנות של נקניקיות מעורבות עם גבינה, חלק פיקנטי וחלק לא.
תשמעו, ללקק את האצבעות. אוכל רחוב במיטבו.
מפה לשם הגיע הערב ואנחנו עולים על הרכב בדרך לפארק פראטר. אבל לפני יש תחנה נוספת. בית בעיצוב משוגע. הרכב מנחית אותנו ממש ליד והמחזה סוריאליסטי. נראה שמי שעיצב את הבית לקח קוקטיל פטריות הזיה חזק במיוחד:
בפנים יש חצר מדהימה ומוזיאון. הגענו ממש בשעת הסגירה אבל הצלחנו להתפלח פנימה לצלם.
משם נוסעים לפארק פראטר. סוג של לונה פארק באמצע העיר. אנחנו בעיקר רוצים לעלות על הגלגל ענק,כזה עתיק מעץ כמו של פעם. אבל כשנכנסים יש מלא מתקנים שהילדים רוצים. כיון שכל מתקן עולה כסף החלטנו להקציב מתקן אחד לפי בחירה לכל ילד. כמובן שהילדים תיחמנו כי לכל מתקן צריך מלווה אז הנה סדר הפעילות:
קודם כל כולם על הגלגל ענק כי זה מה שאבא ואמא רצו. להלן אקסטרים לזקנים לפי הילדים
אחר כך רותם בחרה בכסאות המסתובבים, רועי עלה איתה כמלווה.
רועי בחר רכבת הרים אבובית (סוג של אבובים במפלי מים), פה מאיה ורותם בחרו ללוות אותו
ולבסוף מאיה בחרה ברכבת שדים. המחליטה ורותם בצוות הליווי.
עכשיו תשאלו מה הקשר למקהלת ילדים מחולון שיש בכותרת?
כשרועי רותם ומאיה ירדו מרכבת ההרים האבובית ירדו איתם עוד כמה בנות. מסתבר שמכל האנשים בעולם שהיו בתור למתקן חבורת הבנות היא מחולון והן הגיעו כחלק ממקהלה לוינה. עולם קטן או לא עולם קטן?