הכפר הקטן בקצה ההר

אבל כל דבר בעיתו. קודם כל צריך לקפל את כל הדברים בחזרה למזוודות ולהעמיס את הכל באוטו.

המזוודה שלנו מסודרת בסדר מופתי. המזוודה של הילדים מסודרת על ידם. זה משהו שאנחנו מקפידים עליו. לקיחת אחריות על הציוד. ולכן המזוודה מסודרת בשיטת הלחץ. הכל נדחס פנימה בבלאגן, מאיה יושבת על המזוודה ורועי סוגר את הריצרץ. רותם לוקחת פיקוד ומודיעה שבפעם הבאה היא מסדרת את הכל.

נפרדים מפיטר ודריה בעלי הפנסיון החמודים ונוסעים להשלים ביקור שלא הספקנו – טירת בלד.

כבר בחניה השפה השולטת היא עברית. מכל עבר.

בטירה החלק הכי יפה הוא הנוף. ממרומי ההר יש תצפית מדהימה על כל האגם.

בטירה יש כמה חדרים, מוזיאון קטן עם המון אבנים, חדר נפח עם עבודות ברזל, כנסיה וחדר ספריה עם עבודות נייר.

אחרי וינה הילדים כבר הגדירו סולם עניין לאתרים: גלובוסים – יש עניין סביר במוצגים, משהו שימשוך את תשומת ליבם לזמן מה. אספרנטו – המוצגים משעממים ואין שום ענין בנושא. ופפירוס – מעניין ברמה של טיפול שיניים.

הטירה הוגדרה כאספרנטו.

מבלד אנחנו בדרך ללובליאנה. רוצים לבקר בעיר העתיקה. עוצרים לקצת קניות כי ממש חייבים, וגם כי ממש זול וממשיכים למרכז העיר. האתגר הראשון הינו למצוא חניה. חלק גדול מהכבישים במרכז העיר בבניה והמסלול לא תואם למערכת הניווט. בשלב כלשהו אנחנו מכבים את הג׳יפיאס ועוברים למפה וניווט ידני. מוצאים חניון קרוב ותופסים את המקום האחרון בו. לאחרונה יש לנו ממש מזל בענייני חניה.

אוכלים צהריים ומטיילים לאורך הנהר. עוברים על הגשר עם הדרקונים, הגשר עם המנעולים והגשר המשולש.

תופסים את סוף יום השוק (נסגר בשלוש) וקונים קצת תותים ופטל טרי

ממשיכים בטיול ורואים המון דברים מעניינים. חתן וכלה (החתן מספרד, הכלה מסלובניה, וכל אחד עטוף בדגל הלאום שלו), מסיבת רווקות (השארנו להן ברכה בעברית וקיבלנו שיר בתודה), וגם משהו מאד מוזר – מעין ענן פרטי שממטיר גשם על המדרכה. השלט מתחת אומר שזה איזור אקלימי חדש בלובליאנה…

אחרי עוד עצירת קפה, היינו חייבים שירותים ולא נעים להיכנס בלי להזמין כלום, הגיע הזמן להמשיך בדרך. היעד – כפר קטן בשם שאנטנל בצפון סלובניה. ההורים התגוררו בכפר במקום קטן לפני שנים ואנחנו מנסים לסגור מעגל ולישון שם גם.

המקום כל כך קטן ונידח שבקושי מופיע על המפה. מתחילים בנסיעה צפונה על האוטוסטראדה, יורדים לכביש דו נתיבי, ממשיכים על כביש חד מסלולי ואז יורדים לכביש קטנטן שמתפתל בין ההרים.

הילדים כבר לא מאמינים שנגיע לאן שהוא אבל אחרי שעתיים נסיעה נכנסים לחניה.

בבית מקבלת אותנו הסבתא. לא מדברת מילה אנגלית. אבל כמו כל סבתא טובה ישר דוחפת משהו לשתות – לילדים מיץ שזיפים טבעי ולגדולים ליקר שזיפים תוצרת בית.

אין נפש חיה מסביב.

הסבתא מראה לנו את החדרים ואז מתברר שיש בעיה קלה באחד החדרים. למקום מוזעק הנכד שמדבר אנגלית עילגת. מנסים לסדר את העינינים, ומצב הרוח נע בין למצוא מקום אחר לבין להישאר. בסוף הכל מסתדר.

הולכים לטייל בכפר ונפעמים מזה שאין ממש כלום מסביב. האמת שממש נחמד לפעמים להתנתק מהכל ולחזור לפשטות.

כשחוזרים גם מגלים שהסבתא הלכה והגיעו עוד אורחים. אז יש קצת חיים באיזור.