ריקולטה – היסטוריה, תרבות, ו… בית קברות?

אחרי שצלחנו את יום ההישרדות הראשון, הגיע הזמן להתחיל להרגיש את ארגנטינה באמת. עם כוח מחודש (ותודה לקפה במלון), החלטנו להתחיל את היום בשכונת ריקולטה, שם ממוקם המלון (יותר על גבול ריקולטה וסנטה פה). כי מה יותר מתאים להתחיל טיול בבואנוס איירס מאשר עם קצת היסטוריה, תרבות, ו… בית קברות? כן, אתם קוראים נכון.

ריקולטה, אם עוד לא שמעתם, היא שכונה יוקרתית עם וייב אירופאי שלא מתנצל על היופי שלו. הרחובות המטופחים, המבנים הקלאסיים, והחנויות הקטנות שמתחשק להיכנס אליהן גם אם אין לך כסף לשום דבר שמוכרים שם, פשוט כובשים. אבל אנחנו לא באנו לשופינג. לפחות לא עדיין. המטרה שלנו היתה פשוט לעבור בין מקומות מרכזיים בשכונה, בהתבסס על אפליקצית SmartGuide, כי למה להסתפק בללכת לאיבוד לבד אם אפשר ללכת לאיבוד עם אפליקציה?

התחלנו באובליסק המפורסם, הסמל הבלתי רשמי של בואנוס איירס. האובליסק הוקם בשנת 1936 כדי לחגוג 400 שנה להקמת העיר. משם עברנו לתיאטרון קולון, אחד מבתי האופרה המרשימים בעולם. אחרי תיאטרון קולון, המשכנו לכיוון כיכר Lavalle וכיכר Libertad. הכיכרות האלה, שקטות וירוקות, מציעות ניגוד מקסים לתנועה של השדרה אבל כוללות גם הרבה הומלסים ולכלוך. כמובן שלא יכולנו לפספס את בית הכנסת הגדול של בואנוס איירס .

לאחר כמה תחנות פתאם ראינו קבוצה של טיול מודרך עם מדריכה דוברת אנגלית. המדריכה היתה מקומית כריזמטית עם מבטא ארגנטינאי וחיוך כובש, אז החלטנו פשוט להצטרף. היא סיפרה לנו על ההיסטוריה של השכונה, על משפחות האצולה שהקימו אותה, ועל הסיפורים שמאחורי כל בניין מפואר, לרבות חלק מהסיור שכלל את האנדרטה והמיקום של הפיגועים בשגרירות ישראל ובאמיה. החלק הזה של העיר, מבחינת ארכיטקטורה, ממש נראה אירופאי, יותר לכיוון פריז אבל מצד שני מאד מוזנח.

ואז הסיור נגמר בחלק הגדול של היום: בית הקברות ריקולטה. עכשיו, אם אתם חושבים שזה נשמע קצת מוזר, אתם לא לבד. אנחנו חובבי בתי קברות, וחשבנו שזה עוד בית קברות אירופאי כזה. אבל ברגע שנכנסנו, הבנו שזה לא סתם בית קברות. זה מקום מרהיב, מלא אחוזות קבר מפוארות, פסלים מרשימים, ואווירה מיסטית שקשה לתאר. זה היה כמו להיכנס למוזיאון באוויר הפתוח, רק שבמקום ציורים יש קברים, ובמקום מדריך חי, יש מדריך אפליקציה.

למדנו על אווה פרון, האישה שכל ארגנטינה לא מפסיקה לדבר עליה, למדנו על משפחות עשירות שהשקיעו הון כדי להבטיח שגם אחרי המוות, יהיה להן איפה להרים את האף. אפילו מצאנו אחוזת קבר של יהודי בשם בנימין ברייטמן בבית הקברות הנוצרי…ואני? אני פשוט ניסיתי להבין איך מצלמים סלפי שלא ייראה מוזר מדי כשברקע אחוזת קבר.

מפה לשם כבר שעות אחה"צ ואנחנו די מותשים. חוזרים למלון להתאוששות ואז מסיימים את היום בארוחת ערב במסעדה שהומלצה לנו מהמלון – Aires Criollos, מסעדת בשרים. סוף סוף הגיע הרגע לבשר הארגנטינאי. ויסלחו לנו כל הצימחונים, זה היה ממש שווה את זה…

וכמעט שכחנו, כמה תמונות מהאנשים של בואנוס איירס, אם אתמול היתה לנו שוטרת ששמרה על הבר במסעדה אז היום הגיע יומם של האיש הדקור ברחוב וההוא שנרדם בתוך פח זבל