מתי חוזרים לעולם?

איזה מזג אויר קיבלנו היום, שמש חמימה ושמיים כחולים כחולים, כמו מתוך גלויה. יום נפלא לחקור את רייקיאויק.

החלטנו לוותר על הליויתנים, מאחר וביומיים האחרונים לא נראו ליויתנים באיזור בכלל ומדובר בהפלגה של שלוש שעות וחצי. חששנו שלמאיה יהיה קצת קשה, כי גם בהפלגה הקצרה בלגונת הקרחונים היא קיבלה בחילה… אז

אחרי שהבטחנו לרותם רכיבה על סוס איסלנדי ודחינו יום אחר יום בגלל הגשם, החלטנו שזהו, היום מוציאים את התוכנית לפועל. חיפשנו חוות סוסים שתהיה קרובה ותאפשר מסלול רכיבה למתחילים. מצאנו אחת כזאת והתקשרנו להזמין מקום. בטח אמרו לנו, יש מקום, רק תבואו חצי שעה לפני זמן הרכיבה. אז באנו.

נכנסים לחוה ונרשמים. כיון שרק רותם רצתה לרכוב אזי מבוגר אחד היה חייב להתלוות אליה. הפור נפל על האמיצה שהביעה פחות התנגדות נחרצת (רועי ואני סירבנו בתוקף).

ממלאים טפסים ומחכים. לאחר קצת זמן מקרינים סרט הדרכה באנגלית שמסביר איך מתנהגים עם הסוס, איך עולים ויורדים, איך פונים ואיך עוצרים. החלק המשעשע הוא שמסבירים איזה קולות מותר להשמיע לסוס ומה לא.

לאחר מכן נלקחים לחדרי הלבשה ומקבלים קסדות רכיבה (ומי שרוצה גם מגפיים) ויוצאים לחצר לקבל סוס. בהתחלה היו בקבוצה הרבה אנשים אבל אז התברר שחלק הם למסלול של הרוכבים המנוסים וחלק למסלול הארוך, כך שבסוף נשארו רק רותם והאמיצה לסיור מקוצר פרטי.

רותם קיבלה סוסה חומה קטנה העונה לשם ליסה והאמיצה קיבלה את הסוס הלבן הכי גדול באיזור. מתידדים עם הסוסים, עולים, מתניעים ולדרך.

הדרך מקסימה וירוקה, השמש מלטפת והסוסים נינוחים למדי, במיוחד הסוסה של רותם. הסוס שלי נהנה לרחרח את האחוריים של הסוסה של המדריכה, כך שכל הזמן נשארנו צמודים אליה מאחור. המסלול ארך כחצי שעה, חבל שלא יותר. שתינו מאוד נהנינו!! בסוף קיבלנו תעודות וחזרנו אל שאר בני המשפחה שבינתיים השתעשעו עם ארנבות.

לאחר החויה המרתקת נוסעים בחזרה לדירה, משאירים את הרכב בחניה, פיפי שתיה ויוצאים ברגל למרכז העיר.

הכל יחסית קרוב אבל כבר שעת צהריים מאוחרת אז לפני הכל צריך להרגיע לכולם את הבטן. מגיעים לאיזור הנמל ופתאם רואים מלא מסעדות. איזה בוחרים? כולן מגישות מאכלי ים ורובן מלאות. בחרנו בסוף מסעדת טפאס שבה ראינו כמה מקומיים יושבים. האוכל היה מצוין (כולל מנת ציפס בטטה שכולם זללו עוד ועוד).

לאחר מכן מתחילים להסתובב ברחובות, עד שמגיעים למדרחוב. העיר שוקקת חיים ובכל פינה יש מה לראות. 

אנחנו עולים במעלה הרחובות לכיוון הכנסיה שחולשת על העיר. המטרה לעלות אל ראש מגדל הכנסיה לתצפית על העיר. איזה כיף של מזג אויר. רואים הכל לכל הכיוונים והמצלמה המקרטעת מצלמת עוד ועוד.

לסיום היום אנחנו יורדים אל האגם הנמצא במרכז העיר. לקחנו לחם והילדים האכילו את הברווזים. מה זה האכילו, התנפלות כזאת על האוכל לא זכורה בעיר מזה שנים רבות.

חוזרים לדירה ובדרך עוברים ליד הפרלמנט לעוד צילומים.

זהו, אנחנו כבר כמעט לקראת הסוף של המסע שלנו באיסלנד. מנסים לארוז את כל הציוד לתוך התיקים ואת כל הזכרונות לתוך הבלוג.

״מתי כבר חוזרים לעולם?״ שאלה מאיה. שאלנו למה היא מתכוונת והיא אמרה. – נו, לעולם שלנו, לארץ ישראל. וזה מסכם במשפט אחד את החויה האדירה שהיתה לנו. נראה כאילו הטיול הזה נלקח מעולם אחר.