דמדם תביא גמגם

שלוש וחצי בבוקר, מתחילים לשמוע קולות של התעוררות. ראשונה מתעוררת מאיה, ״סיימתי לישון״. בארבע בבוקר רותם מחליפה אותה ובשש רועי קם. ברוכים הבאים לעולם הג׳ט לג.

אחרי שיכנועים וחזרה לשינה החדר כולו כבר ער בשבע. מושכים עוד קצת זמן ויורדים לאכול ארוחת בוקר. בדרך מציצים החוצה והופס, יורד גשם. לא מבול אבל זרזיף קטן כזה שמכריח לשנות תוכניות. היום נלך למוזיאון. למה? כי הוא מקום סגור ואם יורד גשם אז לא נורא.

אבל, יש קץ׳ קטן.למוזיאון הולכים ברגל. והדרך עוברת בשדרה החמישית. ובשדרה החמישית יש חנויות. ולכן, חנויות פלוס רותם שווה זמן ארוך.

עוברים ליד כל חנויות היוקרה ורק מצטלמים. לאמריקן גירל נכנסים רק בשביל החוויה. ולמי שלא מכיר, אמריקן גירל היא חנות לילדות שבה בוחרים בובה שדומה לילדה ואז קונים בגדים מתאימים לילדה ולבובה. ולא רק בגדים, היה שם למשל שק שינה תואם לילדה ולבובה שלה. מאד ביזרי. לשימחתינו צילמו שם סרט אז גם הבנות עשו עיניים לדוגמן וגם יצאנו מהר שלא להפריע.

הדרך ממשיכה ואנחנו עוברים ליד כנסיית סנט פטריק. על מנת לזקק את הקיטש מהחנות הקודמת נכנסים כדי שהילדים יראו קצת קולטורה. מאיה שאלה אם זה בית כנסת אז הסברנו לה שזה דומה רק של דת אחרת. היא שאלה אם אפשר להתפלל אז אמרנו שכן:

התחנה הבאה, חנות הקונספט של לינדט, כן, השוקולד. יש טעימות אז העלנו את רמת הסוכר בדם וגם הילדים פינטזו על כדורי שוקולד ענקיים.

ממשיכים ופתאם תור עצום של אנשים. מה קרה? הגענו לחנות של אפל והתור הינו לקנות את האייפון החדש. לא נורמליים האנשים. נכנסנו לחנות רק להתרשם ולהשתמש ברשת שלהם, השיא היה לעלות במעלית השקופה. אפשר להגיד על אפל הרבה, בעיצוב אין עליהם.

ואז,מעבר לחנות של אפל, גן עדן. חנות הצעצועים של שוורץ. 3 קומות של המון צעצועים. הילדים היו יכולים לעבור לגור שם. היו שם בובות פרווה בכל הגדלים והמינים, עולם שלם של לגו, פסנתר רצפה מנגן, קוקיות ולקים, בקיצור כל מה שילד חולם עליו. ולא נשכח את אגף הממתקים עם דובוני גומי במשקל 2 קילו.

בקושי גירדנו אותם החוצה, הרי יש מוזיאון להגיע אליו…

הדרך נמשכת דרך הסנטרל פארק. מקום קסום. סנאים שמסתובבים בין הרגליים והמון ירוק בעיניים. אבל הדרך ארוכה ומתפתלת והקיבה של הילדים מתחילה להשפיע על תנועת הרגליים. אנחנו כבר כמעט חמש שעות בתנועה וצריך למלא מצברים. המטרה: בית התה של אליס. אנחנו היינו שם לפני 4 שנים ועכשיו רוצים שגם הילדים יחוו את החוויה. הולכים והולכים ושמגיעים לבסוף מתברר שאין מקום. באסה. אז עושים מה שתמיד עושים, מסתכלים איפה המקומיים אוכלים והולכים לשם. נפלנו על סנדויציה לא רעה.

בטח אתם שואלים, מה עם המוזיאון? אז אל תדאגו. הגענו. מוזיאון הטבע וההיסטוריה.

המון תצוגות ואוספים מדהימים. אבל מה, הילדים ראו לפני זה את הסרט לילה מטורף במוזיאון, ועכשיו הם משווים כל דבר. למה הדינוזאור לא באותו גודל, והחיות בסרט היו בקומה 2 ולא בקומת כניסה, ואיפה בכלל ההונים (לפחות למדו מה זה מהסרט). אז הביקור שלנו במוזיאון הופך למסע חפש את ההבדלים. לפחות הפסל הפולינזי נמצא בקומה החמישית לבסוף. ופה זה קטע מדהים, המון ילדים מכל מיני מדינות ובשפות שונות וכולם אומרים אותו דבר – דמדם תביא גמגם…

בסופו של דבר המוזיאון היה לילדים קצת אכזבה. הסרט העצים אותו והמציאות קצת אכזבה. אבל אנחנו שמחים שיצא להם לראות את הדבר המקורי גם אם זה פחות קולנועי.

ועכשיו מה? צריך לחזור את כל הדרך בחזרה. בהתיעצות עם הילדים הם מחליטים לעשות זאת דרך הטיימס סקוור. מי שמכיר את ניו יורק יודע שמדובר במיני מסע כומתה. אבל כל הכבוד להם. הם הולכים והולכים בלי לקטר. בדרך נכנסים לחנות של m&m ולחנות של דיסני.

אחרי יום הליכה כמעט ללא הפסקה מגיעים בחזרה לחדר. הילדים גמורים לגמרי. את רועי אפילו תפסנו ישן בישיבה עם עיניים פתוחות. 

תשע בערב והילדים כבר עמוק במיטה, הצירוף של הג׳ט לג והמסע שעשינו להם עשה פלאים, אין מריבות, כולם שפוכים במיטה.