2016 טקסס

לאיפה נעלמו שש שעות?

לאיפה נעלמו שש שעות?
יום 7, 26/12/16

היום נוסעים ללינה מחוץ לבית.

אבל למה להקדים את המאוחר. נתחיל בצורה מסודרת מההתחלה.

היום שלנו מתחיל כמו כל יום ביקיצה טבעית. מה שאומר שכל משכימי הקום
קמים ממש מוקדם (כן, סבא יעקב כבר קם  ובחמש
וחצי בבוקר זכה לראות את הזריחה בוואלמרט), חלק קמים בסביבות שמונה ואת החלק האחר
מגרדים מהמיטה כשכולם כבר רעבים.

קפה קצר של בוקר (היום החלטנו לאכול ארוחת בוקר בחוץ), ומתחילים
להתארגן לנסיעה. היום נוסעים ללון בבקתה ביער.

האריזה היא כמו לקמפינג רק בלי אוהל ושקי שינה. מה שאומר בגדים
ליומיים, משחקים והרבה אוכל. היתרון ברכבים האמריקאים הוא שיש הרבה מקום איחסון,
מכניסים עוד ציוד ועוד ציוד ויש מלא מקום. מעבר לכביש גם השכנים כנראה נוסעים
לטיול אבל הם עושים את זה יותר בקלות, במקום למלא דברים מהמקרר לצידניות הם פשוט
מעמיסים את המקרר קומפלט…


יוצאים לדרך. השעה 10:30 בבוקר. לפי הוויז כל המסלול כולל כל העצירות
המתוכננות אמור לקחת כשלוש וחצי שעות.

תחנה ראשונה, ארוחת בוקר. יש מקום ממש מומלץ בסגנון דיינר קרוב אז
נוסעים אליו. מגיעים ו… תור ענק של אנשים שמקיף את כל המסעדה. בירור קצר מגלה
שזמן ההמתנה הינו שעה וחצי. כיון שאנחנו לא מתכוונים לחכות כל כך הרבה פותחים את
האינטרנט ומחשבים מסלול למקום אחר. מסעדה מקסיקנית, 5 דקות משם.

מגיעים בשמחה למסעדה רק כדי לגלות שאין ארוחות בוקר (ולכן גם אין
אנשים). שוב פותחים אינטרנט ונוסעים למקום אחר, 4 דקות משם. מגיעים, חונים, עוברים
את הכביש ו… שוב תור אנשים מטורף. הפעם זמן המתנה של שעה ורבע. מה קרה לכולם
היום?

עוברים את כל הרחוב ולא מוצאים מקום. ממש לפני החזרה לאוטו והמשך
הנסיעה ללא אוכל איתי נכנס למקום כלשהו וחוזר עם הבשורה, יש מקום אחר מעבר לכביש
שמגיש ארוחות בוקר. הוא נשלח אחר כבוד לבדוק (כי השאר כבר היו ממש פסימיים) ואז
מגיעה ההודעה – יש תור אבל קצר.
כל משלחת כץ עוברת את הכביש שוב למקום החדש. הפעם יש תור קצר, קבוצה
אחת של כ 10 אנשים לפנינו). עוברת דקה ועוד דקה והנה נס. הקבוצה שלפנינו התיאשה
ועזבה והופ, אנחנו ראשונים. מלאי שמחה מתיישבים ומגלים שאמנם יש ארוחת בוקר במקום
אבל היא הסתיימה לפני שעה. כולם כבר ממש רעבים ולכן לא נשברים, אם אין ארוחת בוקר
נעשה ממה שיש ארוחת בוקר. סנדויצ'ים/המבורגר בתוספת ביצה והנה ארוחת בוקר של
אלופים.


הבטן מלאה ואפשר להמשיך. בתכנית המקורית היתה גם כוונה לעבור באאוטלט
בדרך, אבל כשהגענו למקום וראינו את פקקי הענק החלטנו להמשיך. עוצרים לדאנקן דונט
מהיר כי הבטחנו לילדים ומשם לעוד עצירה בדרך – פריס, טקסס.

וזה המקום להזכיר שכיון שהאמריקאים לא ממש חיות נסיעות בעולם הם
החליטו להביא את העולם אליהם. אז רק כאן בסביבה יש את פריס, אתונה וגם פלסטין.

אחרי שעה וחצי נסיעה מגיעים למגדל אייפל. מה זה לא ברור? אם יש את
פריס אז חייבים את מגדל אייפל במרכז העיירה. וזה מגדל אייפל בסגנון אמריקאי – עם כובע
טקסאני בראש המגדל.


לאחר סשן צילומים, ממשיכים לבקתה. עוברים מדינה (היי, אנחנו
באוקלהומה) ומלא עיירות רפאים. הכל נראה כמו בסדרות רצח אמריקאיות ונראה שכל רגע
יקפוץ איזה רוצח מטורף מאחד הבתים.

מתחיל להחשיך והכל סגור מסביב. פתאום רואים אור מאחד המקומות – סוג של
דיינר מקומי. העובדה שכל משטרת הוגו אוקלהומה חונה בחוץ רק מעודדת אותנו להכנס, זה
כנראה המקום הבטוח ביותר באיזור. נכנסים ומופתעים, סוג של דיינר מקומי, עם מלצרית
מארגנטינה והמון בשר מעושן – וגם מקום מפגש לכל המקומיים.


אומרים שלום לשוטרים,
למקומיים, אוכלים וממשיכים לתוך הלילה.

נוסעים בשיירה של 2 רכבים, כבר אין קליטה בסלולרי, הרדיו מתחיל להעלם
והחושך מסביב מוחלט. יורדים מהכביש לתוך כביש צדדי, משם לשביל בתוך היער ואז רואים
בקתה, ועוד אחת, והנה – סוף סוף הבקתה שלנו.

מה נאמר, בקתה כזאת עוד לא ראינו. בקתת עץ מדהימה, 2 קומות עם המון דברים
לגלות. היה כבר מאוחר אז אין הרבה תמונות אבל מבטיחים להוסיף עוד מחר

זהו, כבר מאוחר, אז המשך מחר.

לגבי הכותרת של הפוסט – הגענו לבקתה בתשע וחצי בערב. איכשהו נסיעה של
3.5 שעות נמשכה עמוק לתוך הלילה. ובכלל לא ברור לנו לאן נעלמו להן שש שעות
מהיממה…
הפינה של מאיה:
היינו במסעדה אכלנו ארוחת בוקר נסענו לפריז מגדל אייפל לכבוד חיילים
שמתו בקרב ואז נסענו לאכול במסעדת בשר ואכלנו בשר או עוף  אז נסענו לביקתה ואשינו סיור קיבלנו גרביים ועץ
חג המולד גם אח בוערת ועציץ עם "שלג" וג'קוזי וגן משחקים ובית עץ

0 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *