גיהוקי בירצפת
יום 2-3, 03-04/12/18
קודם כל, התנצלות. יש פער של יום בפוסטים עקב עייפות החומר. ולכן הפוסט היום יסכם יומיים.
את יום האתמול התחלנו עדיין בהרכב חסר. בזמן שחצי משפחה כבר הייתה בזמן ארה"ב החצי השני התחיל את מסעו.
כדי להעביר את הזמן עד לאיסוף הטסים בשד"ת, החלטנו לטייל קצת במיאמי. התחנה הראשונה היתה שכונת Waynwood. זוהי שכונה די זניחה במיאמי שמקבלת את פירסומה מהגרפיטי הרב שנמצא ברחובות. כמעט כל הרחובות מכוסים בציורי ענק, די דומה לפלורנטין, אבל בסדרי גודל של גדלי הגרפיטי. באמצע השכונה נמצאים ה Waynwood walls – סוג של מוזיאון פתוח לגרפיטי עם אמנים מתחלפים שפשוט צובעים את יצירותיהם על הקירות (בנוסף לכמה חללי תצוגה). רמת הגרפיטי מדהימה. במקום לכתוב פשוט מצורפות כמה תמונות להעביר את החוויה:
לאחר סיור באיזור (שהתקצר עקב החום הרב בחוץ) החלטנו להמשיך לסיור ב Little Havana. שהרי מיאמי ידועה בתרבות הקובנית שלה. האמת – אכזבה. הילדים החליטו שליטל הוואנה יותר דומה לליטל חדרה (בלי להעליב את חדרה). כמה חנויות, קצת מסעדות, 100 מטר של רחוב וזהו.
כדי להוריד את האכזבה, וגם כי הגיע צהריים, החלטנו שלפחות אוכל קובני חייבים לנסות. כל ההמלצות דיברו על מסעדה קובנית – Versailles. בחוץ נראה כמו מסעדת קיטש, בפנים נראה כמו מסעדה מזרחית טיפוסית. אבל כשמגיע התפריט מסתבר שאכן ההתמחות הינה באוכל קובני. וכיון שאין לנו מושג באוכל קובני פשוט החלטנו ללכת על בחירה אקראית מהתפריט. מה שהגיע היה טעים אך מוזר. הרבה אורז, שעועית ברוטב חום שהגיעה בכוס קפה, בננה ירוקה מטוגנת ועוד כמה דברים לא מזוהים. קפה קובני מדהים וסוג של בורקס גויאבה סגרו את הארוחה.
נשארו כמה שעות להעביר אז נסענו לים. בכל זאת יש את מיאמי ביץ. אחלה חוף ים ואווירה מגניבה (= חברה צעירים על רולר בליידס ומינימום בגדים). דרך טובה להעביר את הזמן כשצריך.
בינתיים… החלק השני, קרי, הטסות טסות וטסות וטסות… יום ארוך שלא עובר והזמן רק הולך אחורה… הרבה מאמאמיה ובסוף נגמר… גם הטיסה וגם הגב…
בערב, מגיע החלק השני של המשפחה וסוף סוף אפשר להתחיל את הטיול. כולם מאד עייפים אחרי יום ארוך וטיסות ועדיין יש לפנינו 3.5 שעות נסיעה עד אורלנדו. הדרך משעממת ברמות (סטייל כביש הערבה), רוב האוטו ישן. מודה שזאת היתה אחת הנסיעות הקשות שהיו. אבל בסוף מגיעים למלון אחרי 1 בלילה ופשוט מתרסקים למיטה.
היום התחיל באיזי, אחרי יום מאוד מעייף כאמור. אחרי ארוחת בוקר סטנדרטית עלינו על השאטל והגענו ליוניברסל סטודיוס. מזג האוויר נוח. לא חם מידי ואפשר להסתובב בחוץ. הפארק לא עמוס בכלל ורוב התורים לא עולים על חצי שעה, רובם אף קצרים משמעותית.
התחלנו עם המיניונים ועברנו לשרק. ממש נחמד. שונה מאוד מדיסני ועל כך כבר נשמעו קיטורים… גם המשפחה מטקסס הצטרפה אלינו וכך המשכנו לתור את הפארק יחדיו. אחד המתקנים הטובים שעשינו היה Men In Black. כל הזמן תהינו איך יתכן שהפארק כ"כ ריק… עד שהגענו ל – Diagon Alley (סמטת דיאגון) בחלק של הארי פוטר. מסתבר שכולם היו שם כל הזמן…
הלכנו לאכול ב – Leaky Cauldron מסעדה בסגנון הארי פוטר, שמגישה אוכל קצת יותר מבושל בסגנון בריטי… וכמובן Butter Beer (בירצפת) שמגיעה ב – 3 וריאציות – קפואה, קרה וחמה. משקה טעים ומתוק מאוד, אבל חייבים לטעום!
אחרי האוכל הלכנו לבחור שרביטים. איך אפשר בלי… 55 דולר עבור כל שרביט – והבנות עושות קסמים. יש מקומות בפארק שאם "מפעילים" עליהם את השרביט הם עושים כל מיני דברים, כמו קקטוסים שזזים, ספרים שנפתחים וגשם שפתאום יורד. אושר גדול…
החלטנו להמשיך עם הארי פוטר, אז נפרדנו מהמשפחה מטקסס ועלינו על ההוגוורטס אקספרס ברציף 3/4 9 ל – Island Of Adventure.. הרכבת עוצרת ממש בהוגסמיד והקוסמים החביבים, כולל סתם תיירים עם גלימות ושרביטים ממשיכים להסתובב ולנופף בשרביטים. בכל מקום מוכרים בירצפת מחבית. אווירה מקסימה.
אנחנו הלכנו להוגוורטס ולמרות ההזהרות שלחולי לב ואנשים בעלי לחץ דם גבוה מומלץ שלא יעלו על המתקן, חלקנו עלינו. באמת אחד הטובים. גם לא היה תור בכלל וגם יש סוג של סיור בטירה, עם דמויות שזזות בתוך תמונות וכל מיני דברים שנראים ממש כמו בסרט. המתקן היה מעולה, עפנו במהלך משחק קווידיץ', פגשנו את הארי ואת האגריד. מיד לאחר מכן היה מופע אור-קולי על הטירה שכלל זיקוקים. קצת עלוב, בכלל לא כמו בדיסני, אבל עדיין נחמד.
משם המשכנו לאיזור של דוקטור סוס. פתאום הכל נראה כ"כ שונה וצבעוני עם ריח של סוכר באוויר. האיזור הזה מציע מתקנים לילדים יותר צעירים והפחות אמיצים… האמת – מקסים.
ב – 19:00 הפארק נסגר ונחיל של אנשים מותשים זרם החוצה. כל המסעדות מיד התמלאו באנשים ולא מצאנו אף מסעדה שלא היה בה תור. אז חזרנו בשאטל למלון, לקחנו את האוטו ונסענו לאכול א.ערב במסעדה איטלקית באיזור האאוטלט.
חזרנו עייפים אך מרוצים… מחר עוד יום בפארקים!!