חמון מוסיף המון

נקדים ונאמר, היה פחות נורא משחשבנו. נסכם ונאמר שממחר חוזרים לטיול עצמאי. אבל בואו ונתחיל מתחילת היום.

הדבר הראשון – יש זמנים. מה שאומר, השכמה מוקדמת כי לא נעים להיות אלו שננזפים על אי עמידה בזמן.

הדבר השני – צריך להתחבר. כבר בארוחת הבוקר פוגשים את כולם. כיון שאמרנו שאנחנו מתנסים בחוויה עד תומה, הצד הגברי לקח את ההתחברות לאקסטרים. ליד השולחן הכשר מתפתחת חברות עם מריומה. למי שלא מכיר, מריומה הידועה כמנצנצת מתגלה כמלכת הכיתה. מחליפים קיטורים על איכות השולחן הכשר ולמה לא הביאו גבינות מישראל.

בטח תשאלו, שולחן כשר?

אז מסתבר שיש שולחן אוכל מיוחד לשומרי הכשרות. בגדול, נראה כמו השולחן אוכל שהיה לנו בקמפינג במדבר לאחר כמה ימים. הנה תמונה מהשטח (חדי העין ישימו לב להשתקפות של המנצנצת בחלון, היום בתלבושת מלכותית לבנה וסרט ראש מנצנץ תואם)

למזלנו אנחנו לא שומרי כשרות ולכן נהנים מהאוכל הדי משובח שיש, כולל מכונה שעושה קקי פנקייקים

9 בבוקר ואנחנו מתייצבים כמו חיילים ליד אוטובוס מספר 2. כן, יש 2 אוטובוסים לקבוצה. ולפי מבט מהיר נראה שחילקו את האנשים לפי גיל. עד גיל 65 קבוצה אחת, מעל 65 קבוצה שניה. אנחנו בקבוצת הג'וניורס.

עולים לאוטובוס ומרגישים כמו בטיול שנתי. יש כבר הוואי שהתגבש ואנחנו המצטרפים החדשים. גם בטח תפסנו למישהו את המושב. אבל זה מה יש.

הטיול היום מחוץ לעיר. נוסעים לעיירת ימי ביניים בשם Besalu ומשם למוזיאון דאלי שנמצא בעיר בשם Figueres שתוארה בתדריך כפתח תקווה.

מתחילים בנסיעה והמדריך (שהיום חייך אלינו כי הצטרפנו) מתחיל בהסברים. המגדל הגבוה מימין זה חברת המים

ועוד ועוד. בשלב כלשהו עוברים להיסטוריה של ספרד, הפוליטיקה המקומית וכשנגמר ממשיכים להסבר ארוך על הנקניק המקומי. וכך גילינו שהכי שווה זה חמון איבריקו דה-ביוטה סינקו ג'וטס פטה נגרה. ובתרגום לעברית, חזיר בר מאיזור רמת איבריה שגדל ביער ואכל בלוטי אלון, שיושן חמש שנים והפרסה שלו שחורה.

בין הסבר להסבר משמיעים מוזיקה. ולהזכיר לנו תמיד את החיבור לשנות ה 80, מושמע פס הקול של להיטי הזהב של חוליו איגלסיאס. הביטוי חוליו איגלסיאס מהתחת מעולם לא היה רלבנטי יותר.

אחרי שעה וקצת מגיעים לתחנה הראשונה. יש סדר יום. יורדים, 15 דקות שירותים, סיור של 45 דק' ואז חצי שעה פנויה. בעוד שעה וחצי הכרכרה עוזבת.

המקום די מדהים. עיירה קטנה ומנומנמת, מוקפת חומה עם גשר עתיק. גם מצאו איזה בור באמצע והכריזו שזה המקווה העתיק ביותר בספרד. סה"כ מקום די פוטוגני

החברה בעיירה גם די לאומנים ובכל מקום שלטי הזדהות עם המשטר הקטאלוני שגורש מספרד.

אז ראינו את המקווה (חור באדמה ללא מים), ואת השוק הקטן ואפילו שתינו קפה והופ. צריך למהר לאוטובוס לפני שישאירו אותנו פה.

ממשיכים ליעד הבא, פתח תקווה הנה אנו באים. 15 דקות נסיעה ומגיעים לחניון המוזיאון של דאלי שבזכותו יש קיום לעיירה. ההסבר בדרך של המדריך מסביר שאפילו את דאלי קברו שם בניגוד לרצונו כיוון שראש העיר החליט שהתיירות לעיר יותר חשובה.

אז המוזיאון הוקם על ידי סלוודור דאלי בעיר הולדתו, על תיאטרון ישן שהיה שם. וכמו כל דבר של דאלי, שום דבר לא נראה שם רגיל. מהביצים הענקיות שנמצאות על הגג ועד למאות הלחמניות שמודבקות על הקיר. מוזיאון מדהים לאמן מדהים. שלוש קומות של יצירות, שכל אחת משוגעת מהשנייה. 

אחרי שעה וחצי של ביקור במוזיאון מקבלים שעה לארוחת צהריים. כולם נוהרים למסעדה שהמדריך המליץ (והיתה ממש בסדר). ואז הופ. התייצבות שוב באוטובוס לדרך חזרה.

שעה ו 45 דקות של נסיעה ומורידים אותנו בקניון ליד המלון. ולהבנתנו זה הפק"ל, תמיד מסיימים בקניון או שממשיכים למלון.

וזה המקום לסכם את חווית המאורגן. הרבה פחות נורא ממה שחשבנו. כנראה שהמדריך די מתורגל אז ממש משחרר, כל עוד עומדים בזמנים אין חובה להתלוות אליו ואפשר לטייל עצמאית. והקבוצה בסך הכל בסדר (מריומה היתה באוטובוס השני). אבל מחר, חוזרים לטיול עצמאי.