שניים סינים עם כינור גדול

 יום 8 לטיול

התעוררנו בבוקר וכרגיל יורדים לאכול. פתאם לאחר כמה שהיות ב Inns וקוטג'ים, ארוחת בוקר במלון של רשת מלונות פתאום נראית פחות מושכת. האוכל טוב אבל מאד סטנדרטי, והכל מרגיש פחות ביתי.

האמת, שהיום היה מתוכנן להיות יום רגוע. אחרי רצף של כמה ימים של נסיעות ארוכות והרבה תכנונים החלטנו שצריך לפעמים יום רגוע שכזה. התכנית להיום מאד מצומצמת וכוללת ביקור באיזו מצודה היסטורית וקצת סיבוב בעיר שליד (סידני, לא האוסטרלית).

בקיצור, נסיעה של חצי שעה לסוג של מבצר היסטורי הופכת להיות החוויה של היום. מסתבר שהמבצר הזה הוא למעשה חתיכת מבצר, עם כפר שלם סביבו, שמשוחזר עד לפרט האחרון – Louisbourg Fortress

החניה קצת רחוקה ויש שאטלים שלוקחים עד לכניסה. כבר בכניסה מפרידים את דוברי הצרפתית ודוברי האנגלית. כל מי שדובר צרפתית עובר חלק, דוברי האנגלית עוברים תיחקור על ידי השומר בכניסה (ילד שלבוש במדי חייל עם קראבין מימי הביניים). למה? כי המצודה היתה בשלטון צרפתי ולכן דוברי האנגלית חשודים בריגול. כבר אמרנו שלקחו את זה עד לפרט האחרון?

אז המצודה פרושה על פני מספר רחובות עם המון בתים. כל העובדים לבושים בבגדי התקופה ובעלי ידע מדהים. כל שאלה שניסינו להתקיל אותם בה נענתה בתשובה מלומדת.

כבר כשמגיעים יש טקס ירי בתותח. משהו שמתקיים פעם ביום. כולם תופסים עמדות תצפית, ואז לצלילי תופים וחלילית צד נכנסת חוליית התותחנים. היא מורכבת מסמל המחלקה ומלא טירונים שסוחבים ציוד. עושים כניסה מרשימה, מטפסים לראש הגבעה שם התותח מחכה ואז מתנהל טקס ירי תותח. סמל המחלקה יורה הוראות, כל הטירונים מבצעים פקודות ובסוף, לקול רעש גדול, התותח יורה משהו לאיפשהו. כולם מסביב מאושרים כאילו לא ראו יירוט כיפת ברזל בחייהם.

לאחר תרגולת תותח מסתובבים במצודה. המון בתים ובכל מקום ממש מסבירים איך התנהלו החיים פעם. בגדול, למשרתים היה באסה, לאדונים היה יותר טוב, כולם מתו בגיל צעיר לרוב ממחלות ועד אז עשו מלא ילדים. אי אפשר היה לייצר כלום כי הצרפתים דרשו שלמען הכלכלה הכל יהיה דרך ייבוא מצרפת. אה, ופעמיים הבריטים כבשו אותם. בקיצור, אחלה תקופה.

אפילו חתן וכלה (הכי מכוערים שראינו אי פעם) היו שם בחתונה אמיתית. ממש סטייל להתחתן במקום כזה

לאחר כמה שעות של הנאה אנחנו מחכים למופע הצהריים – טכס ענישה פומבי. סימולציה של מה שנעשה פעם למי שנתפס מבצע פשע.

עובד המקום שכנראה לא חיבבו אותו נבחר לייצג מלח שביצע רצח, 2 חיילים ואותו סמל מחלקה מתחילת היום מלווים אותו לאורך הרחוב הראשי שכולם מסביב צועקים "בוז", "ערפו את ראשו" ועוד דברים בצרפתית עסיסית. בסוף הרחוב הם מגיעים לסוג של עמוד עונשין שם מסבירים כי כיון שנתפס מבצע פשע הוא מוגלה לעבודות פרך בצרפת. כל הקהל מריע כאילו קיבל את ליטרת הבשר שלו. אין כמו עונש כדי לשלהב המונים. האמת – קצת התבאסנו שהעונש היה כל כך קל – מה עם סקילה או משהו בסגנון??

לאחר אירוע הענישה חוזרים בחזרה לעיר. הגיעה שעת טקס הקפה, וכמו בכל יום גם פה נפלנו. פשוט אין/סגור, אפילו בעיר גדולה יחסית כמו סידני. בסוף נכנסים לפאב אירי ומבקשים קפה אירי. לפחות יצא משהו טוב.

לאחר מכן הולכים לראות כינור גדול. אל תשאלו למה, אל תשאלו מי החליט שדווקא כינור צריך להיות שם, פשוט בעיר הזאת ישנו הכינור הגדול בעולם. כמעט 18 מטר של כינור.

עכשיו, כל היום, מאז שהוחלט שהולכים לראות כינור גדול, יש משימה. למצוא 2 סינים שיפטפטו בקול גדול ליד הכינור. כל היום היו תכנונים איך גורמים ל 2 סינים להגיע ליד הכינור.

ואז, כאילו משום מקום, לאחר שגמרנו להצטלם עם הכינור מכל הכיוונים, הגיעו… 2 סיניות. ואנחנו, כמו סטוקרים, הולכים אחריהן ומנסים לצלם אותן מפטפטות בקול גדול ליד הכינור. רק חסר היה שיגיע שוטר, וזה הכל…

הפינה של מאיה

היום היה יום שבעיקר אני תכננתי אותו. אחרי ארוחת הבוקר שאלתי את אבא "מה עושים היום?" והוא אמר לי "מה שבא לך, את מחליטה." אז אני החלטתי.

אחרי ארוחת הבוקר נסענו למקום שהוא סוג של מוזיאון על התקופה של המאה ה-18. מקום מטורף עם אנשים שהתחפשו כאילו הם בתקופה והסבירו לנו על המקום, הרגשתי ממש כאילו אני שם, במאה ה-18.

בתוך המקום העצום הזה (המוזיאון) ראינו כמה מקומות ואירועים שונים. ראינו ירי בתותח, ראינו מאפייה (של התקופה) ואפילו קנינו משם לחם, ראינו את איזור הנפחים ואת איזור האדריכלים, פגשנו מישהי שיודעת את הרכילות של כל השכונה, ולבסוף, ראינו גם הענשה פומבית שקרתה במרכז העיר (המוזיאון).

לאחר מכן, הגיע כבר שלוש, אז החלטנו ללכת לשתות קפה לפני הדבר הבא בתכנון. אז הלכנו וחיפשנו, אבל זה יום שבת ופה בקנדה כל הבתי קפה נסגרים אחרי שלוש אז לא הצלחנו למצוא שום דבר פתוח. בסוף הצלנו למצוא פאב אירי שבו גם אכלנו צהריים.

אחרי האוכל, ממש ליד הפאב, הלכנו ליעד הבא – הכינור הכי גדול בעולם. כינור שמגיע לגובה של 17 מטר.

החלטנו שצריך לעשות כמו השיר – שניים סינים עם כינור גדול – וחיפשנו סינים שאפשר לחטוף. לבסוף, כמעט לפני שהלכנו, הגיעו שתי סיניות (כנראה) שגם כן הצטלמו עם הכינור, אז גם אנחנו צילמנו אותן.

התחיל להיות מאוחר וחשבנו מה עוד נעשה היום, מסקנה… וולמארט! היינו צריכים לעשות קניות לימים הבאים, שנישן במקומות ללא אוכל, אז קנינו שיהיה לנו.

נהיינו עייפים אז החלטנו לחזור למלון ופה נגמר היום.