העיר הכי מזרחית ביבשת אמריקה

 יום 17 לטיול

היום האחרון שלנו בניופאונדלנד (מחר על הבוקר עוזבים בטיסה)

קצת עצוב להפרד מהאי שהשאיר כאלה חוויות. אבל מוקדם לסכם.

ארוחת בוקר במלון המוזיקלי שלנו (הזכרנו כבר שיש לו ערוץ רדיו משלו עם אחלה מוזיקה שמושמעת בכל פינה במלון).

 ואז יוצאים לסיבוב טבע אחרון באי.

תחנה ראשונה, Signal Hill. גבעה רמה בקצה העיר שמשקיפה על כל הסביבה. על ראש הגבעה עומדת פרה… סתם, בראש הגבעה עומד בית אבן בעל 3 קומות שממנו בוצע השידור האלחוטי הראשון על ידי מרקוני. מה שעוד יש בראש הגבעה זה המון תיירים. מסתבר (גם ראינו אותה עוגנת בנמל) שלעיר הגיעה אחת מספינות התיירים הענקיות שעוברת במסלול ניו יורק – איסלנד. ספינה כזאת שופכת אלפי תיירים בבת אחת לתוך העיר וכולם הולכים לאותם מקומות. רוב התיירים מבוגרים.

אז גם אנחנו, יחד עם כולם עולים לגבעה שטופת הרוחות לתצפית על העיר.

פתאום יש התרחשות. מסוק מנמיך מלמעלה ועושה סיבוב סביב המבנה. בתוך המסוק יושב מישהו עם סמובר כסף עצום. הוא מנפנף לכולם וכולם באקסטזה מנפנפים בחזרה. ממש מוזר.

לאחר סיבוב על ראש הגבעה ממשיכים לתחנה הבאה. עיירה בשם המגניב Quidi Vidi. בתים ציוריים, לחוף מעין פיורד קטן, מבשלת בירה עם אותו שם שעושה בירה ממי קרחונים (טעים מאד) והמון מקומות לצילום

חצי יום טבע מאחורינו ויש לחץ קל להספיק לחזור לעיר לפני שהכל נסגר שוב. מחזירים את הרכב למלון ויוצאים למסע רגלי ברחבי Downtown. המון חנויות קטנות והמון תיירים.

פתאום משהו מוזר. יש מצלמות ברחוב וכל האנשים עומדים בצידי הכביש מחכים למשהו. משהו מתרחש פה. אנחנו מנסים להבין מה ופתאום יש דריכות בקהל וברקע נשמעים קולות תופים. גם הכבישים נחסמים על ידי המשטרה המקומית.

ואז מגיעה תהלוכה. תחילה מכוניות ואז מגיע האיש עם הסמובר הענק מהמסוק. נישא על גבי משאית וכולם מנופפים לו בנימוס (חוץ מרועי שהחליט שהקנדים מנומסים מדי וככה לא חוגגים ואז הפליא בקולות עידוד רמים). מה מסתבר, בקבוצה שזכתה לא מזמן בגביע ההוקי של הליגה הראשית (ארה"ב וקנדה, קבוצה אמריקאית זכתה) יש שחקן אחד שהוא מניופאונדלנד. והעובדה הזאת גורמת להתרגשות אדירה ולקבלת פנים שלו (ילדון שנראה בן 16) כאילו היה מינימום מלכת אנגליה. והסמובר? מסתבר שזה הגביע שזכו בו. אז הטיסו אותו ברחבי האי במסוק ועשו לכבודו תהלוכה עם תופים ושלטים וכולם עמדו ונופפו עם דיגלון  עם השם שלו. גם אנחנו.

אחרי האירוע הסופר ביזארי הזה, ממשיכים בסיבוב קניות. חנויות תקליטים וקומיקס למאיה, סתם חנויות לשאר ולקינוח בירה ומוסיקה בפאב אירי מקומי. סיום כיפי לביקור ב St. John's, העיר הכי מזרחית ביבשת אממריקה.

הפינה של מאיה

היום אחרי ארוחת הבוקר הלכנו לתצפית על סוג של הר לראות איפה היה השידור האלחוטי הראשון, והיה שם מלא רוח והיה ממש קר אבל מעניין.

משם נסענו למפרץ מהמם שמסביבו היו משאיות פוד טראקס וכולן היו סגורות.

אחרי זה עשינו שופינג והלכנו לחנויות שחשבנו עליהן אתמול אבל לפני זה נתקלנו במצעד לכבוד השחקן היחיד מניו פאונלנד שנמצא בנבחרת ההוקי קרח שהתמודדה בתחרות כלשהי וזכתה מקום ראשון, המקומיים החליטו לעשות לו איזה מצעד והוא עבר שם ברכב והרים את הגביע והכל.

אחרי זה המשכנו עם הקניות, קניתי (יותר נכון קנו לי) תקליט של איימי ווינהאוס ושני קומיקסים של מארוול.

בין לבין עשינו הפסקת אוכל במסעדה שלקח לה נצח להביא את המנות וכל הזמן התבלבלה בניהן אבל לא נורא.

אחרי כל זה חזרנו למלון לנוח קצת ולארוז למחר ואחרי זה הלכנו לארוחת ערב בפאב מגניב. סך הכל היה מוצלח.

וזה הכל להיום.