קנדה – סיכום

 

יום 21 לטיול

 

זהו, הגיע יום החזרה הביתה. את הטיסות אנחנו מתחילים רק בערב אז יש לנו
כמעט יום שלם להעביר בעיר. קודם כל דואגים למנהלות. מבקשים צ'ק אאוט מאוחר לחדר,
מזמינים מונית לשדה ומוודאים שהכל ארוז ומוכן לנסיעה (בעיקר מבחינת איזון משקלים
בין המזוודות).

אח"כ פשוט יוצאים לרחובות וממשיכים להסתובב. עוברים בחנות קומיקס
בשביל מאיה, חנות צמר בשביל אתם יודעים מי וסתם כל מיני חנויות קטנות ומעניינות.

ארוחת צהריים היום עושים במסעדה אפריקאית, או ליתר דיוק מסעדה שמגישה אוכל
מגיניאה. בדומה לאתמול, כיון שאנחנו לא ממש מכירים את האוכל פשוט זורמים עם
התפריט. אז היה תבשיל זנב שור, משהו חריף עם עז, כרוב מבושל, שעועית ולחם אינג'ירה
אתיופי. תענוג.

מפה לשם מגיע זמן האיסוף לשדה. תקלה קטנטונת בהתחלה (הזמנו מונית גדולה
והגיעה קטנה) אבל בסוף מגיעים לשדה.

השדה של הליפקס אמנם מוגדר בינלאומי אבל בפועל רוב הטיסות פנימיות או
לארה"ב, וההתנהגות בהתאם.

למשל, בצ'ק אין בודקים דרכונים ואז מבקשים ממך לשקול לבד את המזוודה. אז
אחד מאיתנו נכנס לעמדת הצ'ק אין וממש שוקל מזוודה מזוודה מאחורי הדלפק. הבחורה
מוציאה את הברקוד הזה ששמים על המזוודה ואז שוב, לוקחים את כל המזוודות לבד למין
מכונה שמעבירה אותם לבפנוכו של השדה. אז תכלס, אנחנו עושים את כל העבודה כמעט של
קליטת המזוודות לטיסה.

עוברים בדיקה ביטחונית סופר איטית ואז למעשה מגיעים לגייט.

אבל רגע, משהו חסר, לא עברנו את ביקורת הדרכונים ביציאה. מסתכלים ימינה,
מסתכלים שמאלה, ואין ביקורת דרכונים. יצאנו מקנדה בלי שאף אחד באמת ווידא את זה.

עולים לטיסה הראשונה, הליפקס לפרנקפורט. כולם כבר יושבים חגורים ואז הודעה
ברמקול, thus is the
captain, a kleine problema mit der shpritz

כן, בלי לדעת גרמנית מבינים שהשפריץ לא עובד. כלומר, שוב איחור בהמראה.
מסתבר שהמטוס כבר שעה מחובר למשאית הדלק אבל שום דלק לא זורם בצינורות. השפריץ
תקוע.

אחרי חצי שעה הודעה משמחת. יש תקווה. כנראה שנהג משאית התדלוק נשף בתוך
הזרבובית והשפריץ השתחרר. המטוס מתחיל לתדלק. בסוף גם ממריאים.

 

אז אולי זה גם הזמן לסכם את הטיול, שהיה מוצלח מכל הבחינות, חוץ מזה שהיתה
חסרה לנו ילדה, אבל כבר התחלנו להתרגל לטיולים בהרכב חסר. הנופים היו עוצרי נשימה.
שילוב של אוקיאנוס, יערות, עננים… הכל אפל במידה הנכונה והעיקר – ריק. כמעט ריק
מאנשים. מזג האוויר היה טוב ברוב המקרים – היו בערך יומיים חמים מידי ויום אחד
גשום. השאר – סביב ה – 22 מעלות.

התכנון שלנו לבלות שני לילות בכל מקום היה מוצלח מאוד ונתן לנו את הגמישות
של להישאר יותר איפה שנראה לנו מבלי להילחץ.

הקוטג'ים ששכרנו היו מדהימים. המלונות היו בסדר, אבל המסקנה שלנו היא שאת
קנדה עדיף לעשות עם קראוון.

כמה התרשמויות שלנו מקנדה:

הקנדים נחמדים מאוד ואדיבים, אך יחד עם זאת מאוווד איטיים – תור של שני
אנשים לרכישת כרטיסים נמשך לפעמים גם עשרים דקות. זמן ההמתנה למנות במסעדה הוא לא
פחות מ – 40 דקות. צריך סבלנות…

החנויות נפתחות לרוב לא לפני 11 ונסגרות בשש לכל המאוחר. גם בעיר כמו
הליפקס. בתי קפה כבר כתבנו – נסגרים בחמש.

Waze לא ממש פופלארי בקנדה – ניווט רק עם Google Maps

אם אתה רוצה להיראות קנדי – אתה חייב לרכוש כובע מצחיה.

וגם לעשות קעקוע. גדול. מאוד גדול.

הקרוקס לא נעלם – הוא היגר לקנדה. אחת הנעליים הכי פופולריות כאן.

הקנדים מאוד אוהבים את ישראל, אבל התקשו להבין מה גרם לנו לעבור את המרחק
העצום הזה רק בשביל להגיע לנובה סקוטיה/ניופאונלנד. אז נכון שהמרחק גדול והטיסות
מעיקות – אבל היה כדאי!