פריז גשומה

יום 3 לטיול

כמו שהבטיחו אתמול, מתעוררים ליום גשום. יש משהו מיסתורי בפריז בגשם, הכל אפור ורטוב. מצד שני, באנו לטייל וגשם זה דבר מפריע.

הבוקר מתחיל בכרטיסים שהזמנו מראש למוזיאון דיור. ביום רגיל היינו הולכים (45 דקות מהמלון), בגשם פחות. בדיקה מול אובר/בולט מגלה את חוקי הכלכלה: יש הרבה ביקוש אז המחיר עולה דרמטית. נסיעה של 10 דקות עולה כמו הנסיעה של השעה משדה התעופה. אז אובר/בולט יורד מהפרק.

עוברים ל plan b, שימוש במטרו. כאן הצרפתים מתגלים במלוא עליבותם הטכנולוגית. אי אפשר להשתמש בכרטיס אשראי להכנס ולצאת מהתחנה. או שקונים כרטיס נייר, או כרטיס פלסטיק רב פעמי (שעולה כסף) וטוענים אותו או אפליקציה בטלפון. אבל, האפליקציה לא עובדת באייפון ובחלק מהאנדרואיד.  אז מגיעים לקופה לקנות כרטיס נייר. אי אפשר לשלם בטאץ, חלק מכרטיסי האשראי לא עוברים וגם במזומן אפשר רק במכונה בצד שמקבלת רק מטבעות. בקיצור, ויכוח ארוך עם קופאית שלא יודעת אנגלית עד שמצאנו כרטיס אשראי שעובד וקיבלנו 3 כרטיסי נייר. פעם זה כאן.

נסיעה של 20 דקות עם החלפת קו ומגיעים לאיזור המוזיאון.  הגשם בחוץ עדיין בעיצומו. יש לנו כרטיסים ל 11 בבוקר וכמו ילדים טובים אנו מגיעים ב 11 בול רק כדי לגלות תור בחוץ בגשם. גם למי שיש כרטיס מוזמן. פנימה מוכנסות רק קבוצות של 5 אנשים פלוס כל מיני עשירים שמגיעים עם נהג פרטי שמלווה אותם עם מטריה לכניסה.

בסוף נכנסים. והאמת, למי שאוהב עיצוב שווה כל רגע של המתנה. המוזיאון מעוצב ברמה אחרת ומעביר את הכשרון של כריסטיאן דיור בצורה מושלמת.

לאחר שמסיימים במוזיאון יוצאים כדי לגלות שהגשם הפסיק. אנחנו חוזרים לצעוד, המטרו יחכה למישהו אחר.

50 דקות הליכה דרך שאנז אליזה, גני טולרי והלובר כדי להגיע ליעד הבא

אבל בדרך גם עוצרים לשחזור תמונה מלפני 13 שנה

היעד הבא הוא ריבולי 59. בניין שלם ברחוב ריבולי שניתן לאמנים ובכל קומה אמנים יוצרים. ממש כמו להכנס למחילת הארנב באליס בארץ הפלאות

אחרי ששבענו מאמנות וכבר נהיה מאוחר, מתחילים לחזור למלון. את הדרך עושים בפסאג'ים, אותם מעברים מקורים בין רחובות שחושפים את הקסם הפריזאי.

וזהו להיום. אחרי שאתמול סגרנו את היום באחת בלילה וכיון שמחר יש טיסה מוקדמת אז מסיימים בארוחת ערב בביסטרו השכונתי (pony).

הפינה של מאיה

אחרי הרבה זמן שלא….

התחלנו את היום בנסיעה במטרו למוזיאון של דיור. אחרי שאמא ואבא התווכחו עם המוכרות כרטיסים נכנסנו למטרו, מה שהרגיש כמו נסיעה ברכבת הרים אבל בקטנה.

המוזיאון היה מהמם וכריסטיאן דיור באמת היה בחור מוכשר.

משם הלכנו לריבולי 59 דרך גני טולרי והלובר (מה שהיה מרשים מאוד). 59 ריבולי זה בית אומנים מגניב ויפה ממש אבל היה שם מישהו, איזה נוכל אחד שביקש 20 יורו על ציור של ילד בן שמונה.

אחרי זה הלכנו לסמטאות כאלו של כל מיני חנויות וזה היה נחמד אבל רוב החנויות היו סגורות, בדרך לשם עברנו בחנות וינטג' מהממת שאני ואמא קנינו שני מכנסי דיקיז.

בקיצור היה אחלה יום.