מהכפר לעיר

שוב מתעוררים לקולות השחפים. כבר אמרנו אתמול שמאד קל להתרגל לזה אבל רק כשנמצאים בתוך גלויה ממש מבינים איך זה.

היום עוזבים את המקום. למודי ניסיון מאתמול מתארגנים לתזוזה ואז נוסעים 45 דקות לאכול ארוחת בוקר (זה הכי קרוב שיש).

לאחר מכן מסתובבים קצת במרכז העיירה הגדולה ושוב לאוטו, צריך להספיק למעבורת (שעה נסיעה).

מקדימים ב – 20 דקות ומשהו מוזר מתרחש. על השער האוטומטי מופיעה השעה 13:10 והמעבורת שלנו ב 13:30. מה עושים? מתקרבים עם האוטו לשער והוא נפתח. עכשיו חייבים להכנס.

אולי מחכים בפנים?

לא. יש מעבורת בחניה והסדרנים מסמנים לעלות. אנחנו מצייתים.

המחשבות מתחילות לנדוד. אולי המעבורת למקום אחר? אבל אז למה שיכניסו אותנו?

אנחנו זורמים. מקסימום עוד הרפתקאה לספר לנכדים.

המעבורת יוצאת לדרך. 27 דקות מאוחר יותר מגיעים ליעד הנכון. לא ברור העניין אבל מה אכפת, אנחנו ממשיכים בנסיעה.

היעד שלנו הוא טאלין. אבל בדרך יש מקום שראינו בכמה בלוגים. בית הכלא ב Rummo. בית כלא, לא פעיל, שנמצא בתוך אגם טורקיז וחלק מהתאים מתחת למים.

מגיעים לנקודה רק כדי לגלות שהאסטונים הפכו את המקום לפארק מים עם כניסה יומית. כיוון שלא חשקה נפשנו בשכשוך בריכה עם חברה שיכורים, מנסים את מזלנו מסביב. מאיה מרוצה מה 4×4 שאנחנו עושים בשטח. לאגם לא הגענו אבל עשינו נסיעה בתוך היער ממש.

עוד 45 דקות נסיעה ומגיעים לטאלין. פתאם עיר גדולה. יש אנשים, פקקים ומלא תיירים. בימים הקרובים אנחנו במלון – Nordic Forum Hotel.  מלון רגיל כזה אבל ממש ליד העיר העתיקה. אז מנצלים את ההזדמנות גם לסיור זריז בעיר העתיקה. מחר יהיה יותר מעמיק.

אפילו ראינו רובוט משלוחים. צדקו שאסטוניה היא בין המדינות הטכנולוגיות ביותר שיש

הפינה של מאיה

היום נטשנו את האי.

אחרי הליכה קצרה וארוחת בוקר לקחנו מעבורת ונסענו לטאלין, בדרך חיפשנו תצפית לבית כלא ישן (שבסוף לא מצאנו) אבל הדרך הייתה ממש כיפית.

הסתובבנו בעיר העתיקה ועשינו קצת קניות.

זה הכל להיום ומחר יום הולדתתתת.