מצאנו את האסטונים

קודם כל התנצלות, הפוסט נכתב באיחור של יום עכב הגעה מאוחרת.

היום עוזבים את טאלין. לרגל האירוע השמיים נצבעו אפור וארובות השמיים נפתחו. גשום וקר.

אנחנו מתחילים את המסע לריגה לטיסה לפריז. חילקנו את הנסיעה ל 2 על מנת להקל על כמות שעות הנסיעה.

בבוקר עוד משלימים כמה קניות, ארוחת צהריים במסעדה רוסית בקניון המקומי. יש כאן כמה תופעות מוזרות – בצהריים כל מוכרת סוגרת את החנות מתי שבא לה ולכמה זמן שבא לה לטובת ארוחת צהריים. על חלון הראווה יש שעון קטן שמראה את השעה שבה היא תשוב. בחניה יש מכשיר שאם מקלידים בו את מספר הרכב הוא מחזיר את המיקום המדוייק שלו. פלאי הטכנולוגיה… ועוד משהו שגילינו לגבי הקניונים – לצד דוכני המזון המהיר יש בהם מסעדות מעולות. די לחפור על הקניון, יוצאים לדרך.

 הנסיעה דרומה  מחזירה אותנו לנסיעה בטבע. ירוק מכל הכיוונים.

אחרי מספר שעות מגיעים לפארנו. פארנו היא מעין אילת של האסטונים. זוהי עיירת הנופש המרכזית שלהם לחוף הים הבלטי. כל האנשים שלא היו בעיירות האחרות כנראה נמצאים כאן.

באמצע העיירה כיכר, וכל האנשים נוהרים אליה. אנחנו מתקרבים ופתאם, יריד גדול. מה זה גדול, ענק. המון דוכנים מכל הסוגים, בעיקר עבודות יד, אוכל מקומי ועוד מגוון איזורי בילוי מקומי (כן, ליטוף כבשים ב 2 יורו לשעה זה הבילוי פה).

מסתבר שיש 3 ימים של פסטיבל ימי ביניים כלשהו. להקות מרחבי אירופה מנגנות מוסיקה של ימי הביניים וניתן גם למצוא מכשפים, קוראות בעתיד וסתם אבירים מסתובבים מסביב. הפנינג מטורף.

אז אנחנו מצטרפים לחגיגה, עושים הפסקה לקפה וממשיכים באירוע.

בסוף צריך להמשיך למקום הלינה שלנו. הפעם הזמנה של מקום מבוקינג – Ruie holiday home.

לוקח זמן למצוא את המקום. אמצע שום מקום, כל הכבישים מסביב בבניה מה שמוציא מאיזון את הנווטן של האוטו ואת גוגל מאפס. מזל שיש וויז.

בסוף מגיעים לנקודה. אבל איפה בדיוק הבקתה? נכנסים לחניה של השכן בטעות והוא מוביל אותנו למקום הנכון. עכשיו סוג של משחק בריחה. ליד הדלת תיבה עם קוד. לנו אין מושג מה הקוד. תכתובת עם הבעלים מגלה את הקוד הנכון. יש צרור מפתחות בפנים. אף אחד לא פותח את הדלת. שוב תכתובת עם הבעלים רק לגלות שצריך לפתוח תוך טלטול הדלת. ואז עוד תכתובת לברר מה סיסמת הוויפי. בקיצור, הבנתם את הסיפור. הפעם אין המלצה על המקום.