ג‘ים והחסילונים

היום התחיל באפור וצונן. אחרי ארוחת בוקר דשנה במלון יצאנו להסתובב בלי מטרה מסוימת, סתם להתהלך ברחובות ולזרום עם מה שיבוא.
השפה השניה כאן בבודפשט היא הונגרית, אחרי העברית. יש כאן יותר ישראלים מאשר בארץ, זו לפחות התחושה.
היינו על יד העץ לזכרו של מייקל ג‘קסון, מול מלון קמפינסקי. רותם הופתעה שמקימים אנדרטת זיכרון לפדופיל…
שוטטנו ברחובות, התפעלנו מיופיה של העיר, מהפסלים והכנסיות. אמרנו שלום לרונלד רייגן והלכנו לכיכר ליברטי. היה שם מיצג מחאה נגד ממשלת הונגריה שהסירה מעצמה את האחריות לרצח יהודים בשואה והציגה את עצמה כקורבן.

משם המשכנו לפרלמנט ולדנובה. מיצג הנעליים של היהודים שנרצחו בדנובה הפך להיות גם מיצג להשבת החטופים. לכל הנעליים נוספו סרטים צהובים ובכל מקום מודבקות תמונות של חטופים. המוני אנשים עברו ליד המיצג וזה היה ממש מרגש.

ובמקום שיש שואה יש גם תקומה – אף אחד לא ינצח את עם ישראל בשופינג! אז הלכנו להטביע את יגונינו בקניות. החלטנו ללכת ל – Vaci ut. אבל בדרך דעתינו הוסחה ע”י חנויות אחרות והצורך בשתיית שוקו חם. כמעט כשהגענו כבר ליעדינו, דעתינו שוב הוסחה ב fasion street.

כיוון שקניות מרובות גורמות לרעב החלטנו לאכול בפאב האירי. מיזוג גלויות של מרק גולש הונגרי עם בירה אירית. Big mistake!! מיד כשיצאנו מהפאב כל האוכל יצא באמצע הרחוב, על המדרכה, איזה בזבוז… וכמה מביך זה היה.

אחרי ההתגברות על הבושה ומנוחה קלה במלון המשכנו לשוטט ברחובות… אבל לא הגענו ליעדינו. ולסיום היום עוד חוויה מטלטלת – הלכנו למועדון ג‘אז Opus Jazz Club. חשבנו לנו להנות ממוזיקה מרגיעה במועדון עם שתיה (ללא אלכוהול כמובן), אבל התברר שהמקום יותר מזכיר מתנ"ס ממועדון ג‘אז וניגנו שם Jim Black & The Schrimps. ג‘ים בלאק הוא בחור אמריקאי הזוי שמתופף עם כל מיני סוגי מברשות והשרימפס הם שלושת הבנים שלו שמנגנים ברמה של מתנ"ס. מה שהפתיע הוא שהאולם היה מלא ולא רק בבני המשפחה שלהם.