יום של היסטוריה ישנה והיסטוריה חדשה

אחרי יום מלא בריקולטה והקסם שלה, החלטנו שהגיע הזמן ללכת על יום של קצת היסטוריה, או בקיצור, לחקור את החלק של העיר שכולל הרבה אלמנטים היסטוריים. רק מהיומיים שאנחנו פה הבנו שהכל פה סובב סביב פוליטיקאים, צבא, מהפכות וכד'.

אז הצצנו באפליקציית SmartGuide שלנו, קיבלו אזימוט וטווח ויצאנו לדרך. התחנה הראשונה: מבנה הקונגרס. פה מתגלה כישרון חבוי כנראה של הארגנטינאים – העתקה. כמו מה נראה מבנה הקונגרס שלהם? בדיוק כמו מבנה הקונגרס האמריקאי.

משם המשכנו ל-Barolo Palace, או כמו שאנחנו חשבנו עליו, "איך אדריכלים עושים ראווה". המקום הזה נראה כמו מיני-טירה שמישהו זרק באמצע העיר. הבניין מלא בפרטים, עיטורים וסיפורים על איך פעם היה פה כסף, והרבה ממנו. כל קשת, כל חלון, כל קריצה של אבן אמרה: "תראו, אנחנו יודעים לעצב". אני בעיקר תהיתי אם מישהו באמת אי פעם השתמש בכל החדרים הללו, או שזה היה סתם משחק של "למי יש יותר גדול".

הדרך נמשכת עם בתים מרהיבים אך מתפוררים והרבה גרפיטי ברחובות שמראה קצת על הלך הרוח של האנשים בתקופה הזאת

ממשיכים ל Plaza de Mayo שבקצה שלה עומד הבית הורוד (Casa Rosada), אותו סמל שלטון עם המרפסת המפורסמת, זו שממנה אווה פרון דיברה אל ההמונים. אבל רגע, משהו מוזר פה. אנחנו הולכים לכיוון הכיכר ומכל כיוון מקיפים אותנו המונים עטופים בדגלים (לא של ארגנטינה). בודדים ומשפחות, צעירים ומבוגרים פשוט נשפכים מכל רחוב לכיוון הכיכר. לקח לנו כמה דקות לזהות את הדגל השולט – דגל ונצואלה. המחשבה הראשונה שעלתה בראש, בטח יש פה משחק כדורגל בין ונצואלה לארגנטינה וכולם נוהרים למגרש. אבל לא, כשנכנסנו לתוך הכיכר התחלנו לראות את השלטים. והמסר שלהם היה מאד בולט – להפסיק את הדיקטטורה בונצואלה. מסתבר שהיום היה ביקור של נשיא ונצואלה אצל נשיא ארגנטינה וההמונים פשוט הגיעו כדי להגיד לו את דעתם. אז מהמקום בעיר שצועק "היסטוריה!", מגיעה היסטוריה חדשה. ההמונים צעקו סיסמאות, הניפו שלטים, והוסיפו הרבה צבע (ורעש) ומסביב כולם מדברים (כמה שהבנו מהשלטים) על מאבקים, מחאות, ומה לא. אנחנו, בינתיים, ניסינו להבין איך כל כך הרבה אנשים יכולים להיכנס לכיכר אחת קטנה.

אחרי שהבנו שהרבה אין לנו מה לחפש בהפגנה, גם נהיה צפוף והתחילו להצטבר שוטרים, המשכנו בדרכנו. פה חיברנו מסלול אחר שמצאנו – Comic Strip Walk. הרחובות הפכו לתערוכה חיה, עם דמויות קומיקס שצצו מכל פינה. פגשנו את Mafalda, מחייכת כמו תמיד, ונתקענו מול פסלים וציורים צבעוניים שמילאו את השכונה באווירת קרנבל משעשעת.

סוף המסלול כלל שוטטות בשכונת סן טלמו. עצרנו בשוק סן טלמו, שהוא כמו מסיבת רחוב שכולם הוזמנו אליה. הדוכנים צבעוניים, עמוסים בחפצי וינטג', תכשיטים בעבודת יד, כלי מטבח שעשו קאמבק מהמאה שעברה, ובונוס: אנשים שמוכרים כלים מוזרים שאתה לא באמת יודע איך משתמשים בהם. הריחות גרמו לנו להבין שכנראה אנחנו שוב רעבים והאמפנדס שקנינו היו הצלחה מסחררת.

זהו, היום היה דרך מושלמת לשלב הומור ותרבות. מחר? מי יודע, אולי נצליח גם לאכול משהו בלי לצלם אותו קודם.

ובהתאם למסורת של אתמול, גם היום יש כמה תמונות של מיטב אנשי בואנוס איירס, בהחלט לא אכזבו.