עוד קצת, ממש עוד קצת…

איך שהזמן עובר.
הפוסט הראשון היה חודש לפני הנסיעה. והנה מחר בבוקר אנחנו על המטוס.

האמת, הימים האחרונים היו כל כך כאוטיים שהזמן פשוט טס. סידורים, ריצות אחרי פריטים שנשכחו, מעקב יום יומי אחרי תחזית מזג האויר (שמש, גשם, מעונן ושוב שמש — והכל תוך יום אחד) וניסיון נואש לדחוס את כל הציוד לתוך התיקים.
שקיות הואקום שאותן אימצנו מזמן בנסיעות עושות את שלהן. מעניין לחשוב מה יקרה אם פעם הן יפתחו באמצע הנסיעה…
פעם ראשונה שאריזה לקראת נסיעה היתה כל כך מאתגרת. למעשה לקחנו מגוון בגדים שנע מבגד ים ועד מעילי פוך, וכל מה שבאמצע (קוד סודי – "שיטת הבצל"). גם דברים שבדרך כלל לא לוקחים כמו תרמוס (המון המליצו לקפה שבדרך) ושקיות בד לסופר (מה? מחבקי עצים שכמונו ישתמשו בשקיות ניילון?). נראה לי שעם כל הציוד שיש לנו אנחנו מוכנים לכל צרה. (מפגר אבל אופטימי)

על מנת לנסות להקל החלטנו להשתמש בשירות טרום טיסה של אל-על. למי שלא מכיר, זה שירות שאל-על מאפשרת בתקופות לחוצות ועיקרו – במקום לעמוד עם כל המשפחה בתור למסור את המזוודות ולקבל כרטיס עליה למטוס, שולחים את הבעל לבד לעמוד בתור עם כל המזוודות רק יום לפני. גאוני! לדעתי זו המצאה של אשת יחסי השיווק של אל-על לאחר מריבה עם בן זוגה.

אז היום מסרתי את המזוודות בשירות טרום טיסה. האמת, לא היה נורא. קצת כמו מילואים. כל הגברים בתור אחד עם עגלות מלאות תיקים וחבילת דרכונים ביד (מינימום 4 דרכונים, ספרתי. חוץ מאחד שהיה עם שני דרכונים ונראה מבואס במיוחד). מעבירים דחקות, עוברים את כל תהליך הצ'ק-אין, ו.. הולכים הביתה. קצת להרגיש חו"ל ולדחות סיפוקים. רותם, הבת שלי, שהתלוותה אלי שאלה אם אפשר לפחות לשבת לשתות משהו בשדה שנרגיש קצת כאילו כבר נסענו.

עכשיו זה הזמן לסידורים האחרונים:

– דרכונים וכרטיסי עליה למטוס – יש
– ביטוחים – יש
– כל השוברים מודפסים, ספרים ומפות בתיק – יש
– חבילת בידור מורחבת עבור 3 ילדים שצריכים למלא את הזמן (כלומר, IPAD, חוברות צביעה, ספרים, משחקים ואטמי אוזניים להורים) – יש
– מרכז אנרגיה נגרר (בטריות, מטענים, מתאמים) – יש
– מנוי לעיתון בוטל, סידור לחתולים נמצא, הכלים במדיח והזבל נזרק.

נראה לי שאנחנו מוכנים. או כמו שהקטנה אומרת "אני ממש ממש כבר ממש מתרגשת"

להשתמע מאיסלנד..