אויר אלגנטי

יושבים במטוס ומנסים לסכם את היום הראשון לטיול. יום ארוך שהתחיל בהשכמה בחמש וחצי במיטה בישראל ויגמר מאוחר בלילה במיטה באיסלנד.

אז נתחיל מההתחלה. השכמה מוקדמת וכולם מתקתקים יציאה מהמיטה במהירות שלא זכורה בשנה האחרונה. נסיעה לשדה והנה הפתעה. השדה יחסית ריק. אין תורים והכל זורם ממש מהר. גם העובדה שמסרנו מזוודות יום קודם עוזרת.

המלצה חמה – טוסו בימי שישי.

טיסת בוקר של אל-על ללונדון, והאמת, ממש בסדר. אם מתעלמים מהמסכים האישיים שחלקם הגדול מרצד (המסך גם בגודל של מסך פלאפון גדול, אבל מי מודד) ומהארוחה (מיני פיתה עם חומוס ומשהו שנקרא עוף עם קוסקוס אבל נראה כמו כדורי בשר), הטיסה ממש ממש בסדר.

שבע שעות קונקשיין בלונדון מתורגמות לקפיצה זריזה לעיר. מספיקים לתת לילדים קצת לחוות את לונדון. נסיעה בטיוב, כיכר טרפלגר, אורוות המלכה והמשמר המלכותי, ביג בן והצצה על הלונדון איי, קצת הסברים על הפרלמנט ומי גר ברחוב דאונינג 10, ואפילו רואים את ארמון המלכה.

וכאן מגיע הציטוט היומי:

״אבא, מרגישים שהאויר כאן יותר אלגנטי״

לך תתוכח עם הגיון של ילדים. מה גם שבריזה קרירה של 22 מעלות הרבה יותר נעימה ממה שהיה אתמול בארץ. אז כן, מחליטים להסכים שהאויר אכן יותר אלגנטי.

שבע שעות קונקשיין מתורגמות לכשעתיים וחצי בעיר. חוזרים עם הטיוב לשדה לתפוס את טיסת ההמשך עם איסלנדאייר. קצת חריקות בהתחלה (מסתבר שמערכת הכירטוס של אל-על שינתה את המקומות שהיו לנו, ופתאם יש לנו 3 מקומות בשורה 15 ו 2 מקומות בשורה 27) אבל פה מתחילים לחוש את החביבות האיסלנדית. הדיילת על המטוס ישר משנה מקומות והנה אנחנו יושבים ביחד.

והמטוס, שופרא דשופרא. כסאות רחבים, מערכת מדיה משובחת עם מבחר עצום של סרטים לילדים ואפילו משחקי צביעה ממוחשבים. הילדים בשמיים (תרתי משמע). רותם ומאיה מקבלות טיפול מלכותי – מסתבר שמתחת לגיל מסויים, לא שאלנו איזה, הילדים מקבלים שירות מלא שלמבוגרים אין. אוזניות חינם למערכת המדיה, ארוחת ערב ועוד. כנראה שווה להיות ילד באיסלנד.

גם הנחיתה עברה בשלום.

אבל אז, הפתעה: חושך

אמרו שיש אור כל הזמן. אז אמרו. 12 בלילה ויש חושך. אמנם לא ממש חושך מוחלט אבל גם לא אור.

בכל מקרה, אחרי הרבה שעות בדרכים הגענו למלון. עייפים מאד אך גם מאד מרוצים. כולם התמוטטו במיטות ולי נשאר רק לסיים את הפוסט הזה.

המשך עידכונים מחר.