איפה הטרולים?

ברבע לתשע מתקשרים להגיד שהנציג של השכרת הרכב הגיע עם הרכב. אולף, נציג חברת ההשכרה עובר על הטפסים ביעילות, בודקים שהרכב תקין – טויוטה ראב 4 לבנה חדשה והופ, יש מפתחות לרכב. הכל בזריזות וביעילות. עד כה חברת ההשכרה המקומית (blue car rental) עומדת בכבוד בציפיות.

ארוחת בוקר במלון, ממש משביעה. קפה משובח להורים ומכשיר וופל בלגי לילדים. כשכולם מתודלקים אפשר להתחיל את היום.

התחנה הראשונה, מוזיאון הויקינגים. מחליטים שמתחילים עם העשרה לילדים כל עוד הנוטלה של הבוקר עדיין בורידים ורמת ההקשבה סבירה. בכניסה למוזיאון מקבל אותנו האחראי לבוש כמו ויקינג (מאיה החליטה שזה ויק הויקינג) ובתוכו שיחזור בגודל מלא של ספינת הויקינגים שהגיעה לאמריקה. אפשר לעלות על הספינה ולהרגיש קצת כמו ויקינג אמיתי. בנוסף יש תיאורים של סיפורי המסורת האיסלנדיים שנקראים כאן סאגות. ואכן נהיה סאגה להסביר את הכל לילדים אז החליטו שמיצינו את המוזיאון.

ביציאה ראינו איזור סגור אז הצצנו פנימה. מסתבר שזה מין איזור שמסונף למוזיאון ומגדלים שם חיות. היה שם איזה כבש שהילדים החליטו שהוא דומה לויקינג מהמוזיאון, ברווז שהחליט לאמץ את רותם וכמה תרנגולות ביזאריות לגמרי. וכולם גרים בבתי דשא – מעין בית עץ שאת הדשא החליטו לשים על הגג. לך תבין.

ממשיכים בדרך, ואז פתאם צעקה מאחורה: ״איפה הטרולים?״. מאיה לקחה את הסיפורים האיסלנדים ברצינות ועכשיו היא דורשת טרולים. התחיבנו להראות לה טרולים. ומאיה לא שוכחת. כנראה שנצטרך לצאת בתחרות טרול נולד למציאת טרולים למאיה.

כיון שהחלטנו שהיום יהיה באיזי. נוסעים לאורך החוף לחוות קצת מהנוף האיסלנדי. כדי שתבינו במה מדובר תחשבו על הנוף על הירח מעורב עם הסלעים בתמנע. ואין עצים. כביש חד מסלולי אבל סלול לוקח אותנו לאורך האוקינוס עם נופי בראשית מרהיבים.

עוצרים במשהו שנקרא הגשר בין היבשות. מסתבר שזה מקום שבו נפגשים שני הלוחות הטקטונים, זה של יבשת צפון אמריקה וזה של אירופה. נקודת המפגש היא מעין ערוץ נחל יבש ומעליו גשר. אמצע הגשר הוא נקודת המפגש של היבשות. עומדים רגל פה ורגל פה ונמצאים על שתי יבשות. די מגניב. אבל קר. מאד קר. קר ברמה שצריך פיפי ומתפתח דיון עקרוני באיזה יבשת כדאי להשקות את האדמה. הפור נפל על אירופה.

פותחים מפה ורואים ציור של מגדלור ואמרנו מתאים, ניסע לראות מגדלור.יורדים מהכביש הראשי לדרך עפר ומנסים לראשונה את יכולות הגיפ. הנוף שם היה מרהיב ביופיו והקור היה מקפיא, אז הילדים חזרו לאוטו ואנחנו טיפסנו לפסגה. ואו…מדהים!!! 

בדרך למגדלור ראינו אדים עולים מהאדמה, החלטנו לבדוק. הגענו למקום בו האדמה מבעבעת וריח של ביצים סרוחות ומין ערפל כמו בסרטים שבתוכו הולכים. מסתבר שהטמפרטורה של המעיינות האלה היא 300 מעלות צלזיוס. הסאגה מספרת שמישהי בשם Gunna, שרצחה איזה גבר שהיא לא ממש אהבה ואת אשתו, וכעונש השכנים שלה הטביעו אותה (או בישלו אותה) במעיין הזה ומאז הוא נושא את שמה.

אצלנו התפתח ויכוח לגבי הריח. צד אחד בראשות מאיה טען שהריח מזכיר פופקורן. צד אחר בראשות רועי טען שדווקא פוק-קורן יותר מתאים. אכן דיון מרתק.

בינתיים מזג האויר משתפר, השמיים יותר כחולים וגם טיפה חם יותר.הדילמה אם לנסוע ללגונה הכחולה הופכת לאין דילמה. נוסעים. היום הלגונה הכחולה תיזכר בזכות צבע המים ולא צבע האנשים שיסתובבו לידה.

כל התיאורים וכל התמונות שראינו לא יכולים לתאר את המציאות. בריכת מים טבעית. מוקפת בסלעי בזלת, צבע מים כחול חלבי ואדים שמרחפים מעל. לא ממש משנה שזה ממוסחר היופי תופס את העין ולא מרפה.

לפני שנכנסים אנחנו נתקלים בטקס הבריכה שעליו קראנו. במלתחות מחליפים לבגדי ים (אנחנו, כל השאר עוברים בשלב זה לנטורל), ועכשיו מקלחת. רצינית. עם שלטי הדרכה איזה איזורים לשטוף. ולחפוף. ורק אז לובשים בגד ים ואודרופ, בריצה קלילה לתוך הלגונה.

כשיוצאים, אותו תהליך אבל הפוך.

בתוך הלגונה התחושה חלומית. המים חמים, בחוץ קר, ולא ממש רוצים לצאת. כמנהג המקומיים מורחית חומר סיליקה לבן על הפנים ומצטלמים. די מזכיר את ים המלח והבוץ השחור. בכלל אפשר לחשוב איזה בזבוז יש לנו בים המלח ואיזה פרוייקט תיירותי אפשר היה לעשות שם.

אצל האיסלנדים הכל אלקטרוני, כל אחד מקבל צמיד ליד ואיתו עושים הכל, מפתיחת הלוקר האישי ועד ארנק אלקטרוני.

עכשיו אנחנו אחרי ארוחת ערב במסעדה לחוף המרינה, אוספים את כל הזכרונות של היום ומתכוננים למחר. היום היה יום מושלם, בינתיים איסלנד עולה על הציפיות.