ששש… אל תעירו את הענקית

הפתעה. מזג האויר האפור שהיה מנת חלקנו אתמול נעלם ואת פנינו מקבלת שמש איסלנדית ושמיים כחולים. איזה כיף. אמנם עדיין קריר אבל ברמה של שרוול ארוך ופליס. המעילים, הכובעים, הצעיפים והכפפות נשלחו לתא המטען.

 פותחים את היום שוב בארוחת בוקר מעולה, הפעם גם מנסים את הדג מלוח. איסלנד או לא איסלנד? אם פה לא נאכל דגים אז איפה? והדג מלוח מעולה! לא דומה לזה שבארץ.

אורזים את הכל (היום עוברים דירה) ומארגנים את הג׳יפ לדרך. תיקים למטה, תיק בריכה ומעילים למעלה לגישה מהירה. תרמוס מלא קפוצינו ממכונת הקפה וחטיפים לילדים. מוכנים לתזוזה.

לפני שעוזבים בודקים את הענקית.

הסיפור הוא כזה: מישהו בנה בית של ענק במערה בקצה המרינה (ממש מתחת למלון). וזה לא סתם בית, בבית גרה אישתו של הענק. אתמול בלילה ראינו ציורים של עקבות רגליים ענקיות על המדרכה ליד המלון. כשהלכנו בעיקבותיהן ראינו את המערה של הענקית. אבל הדלת היתה סגורה. מה שכן, האיסלנדים השקיעו בפירוטכניקה וכשמתקרבים למערה נשמעות נחירות. פתרון מעולה למאיה, פשוט מסבירים שהענקית ישנה.

הבוקר, מאיה התעוררה ושאלה אם הענקית קמה. אז הלכנו לראות.. מסתבר שבבוקר פותחים את הדלת של המערה ומחליפים סאונד. במקום נחירות, קולות גוף אחרים. בעיקר כאלה שמגיעים אחרי אכילת שעועית. הילדים היו בשמיים, לא כל יום שומעים ענק מפליץ. בתוך המערה יש גם עץ מוצצים, כנראה שככה גומלים את הויקינגים הקטנים ממוצץ.

מאיה היתה מוטרדת שנפריע לענקית לישון אז היא הקפידה להשתיק אותנו כל עוד לא התרחקנו מספיק מהמערה.

בתוכנית היום נסיעה צפונה וכמה נקודות טבע. המסלול מתחיל בנסיעה על כביש עוקף רייקיאויק. די משעמם. שוב נוף ירח מסביב. פתאם שמים לב שאין עצים. יש כמה עצים שרואים שמישהו שתל אבל אין עצי יער כמו באירופה. ממש ממש מוזר.

מזל שהדרך נגמרת מהר. לאחר שעוברים את איזור רייקיאויק והפרברים, לפני המנהרה מתחת לפיורד לוקחים ימינה. מתחילים להקיף את פיורד האבלפיורדר (פיורד הלויתנים) ופה מגיעה התנצלות. אין מצב שתרגום השמות לעברית יעבור חלק. 

הנוף מדהים. פשוט אין מילה אחרת לתאר. פיורד כחול למטה, שמיים כחולים למעלה, הרים שנוגעים בעננים ושלוגיות בפסגות. אפילו רועי פתאם מראה התלהבות וזה לא ענין של מה בכך.

מידי פעם ביצבץ איזה נחל ו/או מפל. אותנו זה מלהיב, אבל נראה שכאן זה רגיל לגמרי. באחד הנחלים ראינו דייגים שעומדים בתוך הנחל בקור ודגים… זאת פעילות שגרתית של יום ראשון בבוקר… 

מסתכלים על כבשים איסלנדיות בצידי הדרכים ופתאם, תוך כדי נסיעה. צעקה ממושב הנווטת – פאפינים!!! (אותם ציפורים איסלנדיות מפורסמות). לנהג לוקח כמה רגעים להפנים את המסר וכבר עברנו את המקום. סיבוב פרסה (ג׳יפ, או לא ג׳יפ) וחוזרים. לא מוצאים כלום.

בשלב מסוים ירדנו מהכביש הראשי ופנינו לכביש שמוביל לרייקהולט. באיסלנד זה נקרא כביש והוא אפילו מופיע במפה, אצלנו זה נקרא ״הדרך הלבנה״, שכאן היא במקרה שחורה…

 הנוף מדהים, מידי פעם רואים בתים, כל בית הוא  בעצם ישוב, כי זה הגודל של הישובים כאן. מרחב לא חסר. מרחוק התחלנו לראות אדים עולים מהאדמה. הבנו שהגענו ליעדנו – Deildartunguhver

 – אין לי מושג איך מבטאים את זה.זהו מעין מים חמים שהטמפרטורה בו היא97 מעלות צלזיוס והוא ממש ארוך, אומרים שהכי ארוך באירופה. לא נתווכח… מים אלו משמשים לחימום והסקה.

אחרי שהתחממנו קצת מהקיטור נסענו לראות שני מפלים מדהימים ביופיים – מפלי הלבה ומפלי האחים (נחסוך מכם את השמות באיסלנדית). אין דברים כאלה! רואים איך הלבה קפאה במקום תוך כדי זרימה והזרימה של המים כ״כ עוצמתית. מרשים ביותר. וכמובן ישראלים… היתה שם קבוצת ישראלים עם מדריך, מה שמאוד הלהיב את רותם ״זה שהמדריך מסביר בעברית אומר שגם השומעים יודעים עברית?״, פתאם לא הסתדר לה העברית.. יכולנו לשמוע את סוף ההסברים בעברית. מפל הילדים נקרא כך על שם שני אחים שנשארו בביתם לבד בעת שכל הכפר התכנס בכנסיה למיסת חג המולד. כאשר שבו ההורים לביתם גילו כי הילדים נעלמו אבל העקבות הובילו לכיוון הנהר. בין שתי גדות הנהר חיבר בעבר גשר טבעי עליו הם טיפסו וממנו נפלו אל מותם בתוך הנהר. אימם הרסה את הגשר על מנת שטרגדיה כזו לא תשנה… 

ככל שאנחנו לומדים על התרבות הנורדית בכלל ואיסלנדית בפרט, אנחנו מגלים סיפורים מאוד טרגיים,  הם בהחלט יכולים להתחרות עם היהודים…

בדרכנו חזרה לאוטו התחלנו לחוש את המחסור בקפאין, אז החלטנו לעצור בעיירה רייקהולט בתקווה שנמצא בית קפה. הגענו לעיירה ואת מי אנחנו רואים?? את חברינו הישראלים. קצת התבאסנו כי היתה לנו כוונה להיכנס לבריכה החמה מאחרי ביה״ס של העיירה, אבל עם כמות כזאת של תיירים הרעיון כבר לא נראה כ״כ טוב. ראינו את הבריכה שהיתה שייכת בעבר למשורר מאוד ידוע, ואל תגידו שלא קראתם אף ספר שלו, סנורי סטורלסון. כיום היא סתם 

תקועה בין בי״הס המקומי לבית הקברות והשימוש בה לא עולה כסף. זה נראה מאוד ביזארי, אבל ככה זה באיסלנד.

בית קפה לא מצאנו, סביר בהתחשב שבעיירה רחוב אחד עם כ 15 בתים וזהו. אז ארגנו קפה שטח. שולחן קק״ל בחצר הבית ספר, טרמוס קפה משובח מהבוקר (זוכרים?) וופלות, שוקולדים וחלבות מהדיוטי פרי. את מבטי הקנאה של הקבוצה הישראלית ושל המקומיים לא ספרנו.

היום כבר כמעט נגמר ואנחנו בדרך למקום הלינה שלנו ליומיים הקרובים בעיירה בורגרנס. 

מקום חמוד, כבר ניחשתם. על שפת האוקייאנוס. בעלת המקום שואלת אם בא לנו לשדרג מהחדרים שהזמנו לדירה פרטית ברחוב הראשי. כאילו דא? מצאה את מי לשאול… לשדרג זה אנחנו. מתמקמים בדירה ויוצאים לאכול. בחרנו במסעדה שנמצאת במרכז לשימור המורשת בעיירה. רועי מחליט לשמר מורשת גם ויורד על מנת פסטה עם לובסטר, סחתיין עליו.

הלילה יורד, 22:30 בלילה אבל עדיין מעט אור בחוץ, סוג של דימדומים בארץ. גומרים את הפוסט והולכים לישון. מחר יום איסלנדי חדש…