הדרך לאבדון

אמרו לנו שאתמול, לפי לוח השנה, עברו באיסלנד מעונת הקיץ לעונת החורף. מזג האויר התעדכן בהתאם ושוב אפור וגשום. באסה.

היום הולך להיות יום קשה. בתוכנית חזרה מדרום איסלנד והגעה לדירה ברייקיאויק. מה שאומר: הרבה נסיעות. למי שיש ילדים ברור מיד מה המשמעות, ספסל אחורי עצבני. ננסה לגמור את היום בשלום.

הגשם גם גורר שינויי תוכניות. לאחר החויה החיובית בכניסה לעומק השטח אתמול ננסה לעבור כמה כבישי F היום.

המטרה, שמורת לנדמנלאוגר 

אבל את היום מתחילים עם חוב לא סגור מאתמול. החוף המפורסם של ויק. נפרדים מהמלון והכלב החמוד שזכה לשם חמודי ונוסעים לחוף.

 עננים נמוכים רק משרים אוירה קסומה יותר וביחד עם גלי האוקיאנוס המתנפצים על החוף החויה מושלמת. במרחק מה רואים שני סלעים מזדקרים, האגדה מספרת שאלו שני טרולים שניסו להגיע לחוף בחסות החשיכה, אבל השמש הקדימה לזרוח והם קפאו במקומם והפכו לסלעים.

הדרך האיסלנדית למצוא כלה:

מהחוף נוסעים, לאחר תדלוק (דלק + דונטס) צפון מערבה דרך שמורת הטבע. הכביש (אם אפשר לקרוא לו כך) מזעזע

אבל הדרך מדהימה. הכל מסביב אדמת לבה וריק. בסרטים כך נראה כדור הארץ אחרי שכל החיים עליו נכחדו… מדי פעם רואים נחלים גועשים, מפלים, אגמים וקרחונים, מראות שקשה לתאר. אנחנו התחלנו לקרוא לתופעה הזאת ״אבני ירח״. 

כדברי השיר, הדרך ארוכה ומפותלת. כל סיבוב מוליד אתגר חדש. נוסעים עם מפה וג׳יפיאס אבל הדרך לא ממש דומה. בכל מקרה יש רק שביל אחד ועליו נוסעים. הדרך שאמורה לפי המפה להיות ללא מעברי מים פתאם נקטעת בנחל. שתי מכוניות לפנינו נעצרות ומתפתח סיעור מוחות. מאיפה כדאי לחצות ואם מישהו רואה את המשך הדרך על הגדה ממול. לאחר שהדיון נמשך, ואחד הג׳יפים נכנס ונתקע על אי יבש באמצע הנחל אנחנו מחליטים על דרך חליפית. נוסעים קצת על הגדה ופתאם רואים המשך דרך על הגדה ממול. גם הנחל כאן נראה עביר אז לוקחים סיכון והופ, אנחנו בצד שני. דווקא את הקטע האתגרי הזה לא צילמנו.

בכל מקרה ממשיכים ופתאם מגלים שכנראה המשכנו על דרך אחרת. אחרי הסיבוב מתגלה אתר קמפינג. משכירים פה ביקתות לתרמילאים (ישנים בפנים בשקי שינה) או אוהלים בשטח. הפסקת פיפי ובירור קצר עם החברה המקומיים ומסתבר שאנחנו לא רחוקים מהיעד.

בשלב זה, הילדים מאחורה מרגישים כבר כמו בלונה פארק. קופצים שיש בורות ומנסים לנחש אם אי פעם נגיע. כששאלנו אותם מה המצב הגיע התשובה: ״נראה שאנחנו בדרך לאבדון״…

בסוף הגענו. השמורה מהממת. הרים ציבעוניים מסביב ובריכה טרמית מלאה מתרחצים. בסמוך מעין עיר אוהלים, המון אוהלי תרמילאים פזורים בשטח. מדי פעם רואים מישהו/מישהי עם בגד ים ממהר מהאוהל עד לבריכה. סוריאליסטי.

כשחוזרים בחזרה לאוטו מסתבר שהחיים מסדרים לנו פאנצ׳רים לפעמים. והפעם פאנצ׳ר תרתי משמע. גלגל אחורי ללא אויר. בשמורת טבע מרחק שעה פלוס מכל יישוב, ביום ראשון בערב (כלומר כמו שבת שלנו).

אין ברירה, צריך להחליף גלגל. הגלגל הרזרבי נשלף מהאוטו, לאחר שהוצאו ממנו כל התיקים אל הגשם, מתברר שזה מסוג הגלגלים שהורידו לאופניים ומיועד לנסיעה רק עד לפאנצ׳ריה הסמוכה. שמים על האוטו שעמוס בשלושה ילדים, שני מבוגרים וציוד מלוא תא המטען וצריך לעשות את דרכו בשטח בחזרה לכביש הראשי.

כמובן שמפלס הלחץ עולה. נוסעים לאט ומתפללים לכל אלי השמיים והארץ, היהודים והויקינגים שנגיע בשלום. מרוב לחץ הנהג (כלומר אני) לא מקשיב להוראות הנווטת והופס, שוב אנחנו בכיוון אחר. אחרי בירור קטן עם זוג גרמנים נחמד מיישרים כיוון שוב.

לקצר סיפור ארוך, בסוף הגענו בשלום לרייקיאויק. כנראה שהתפילות עזרו. את הגלגל כבר נתקן מחר.

כבר אחרי שמונה ועוד לא אכלנו ולמרות שהילדים מאוד מאופקים שומעים את קולות הקרקור מאחורה. המסעדה הראשונה שרואים – kfc. רועי מאושר, הוא מחכה לרגע מתחילת הטיול. לא היתה ברירה, אלא להיכנע ולאכול זבל…

ברייקיאויק מגיעים לדירה שהזמנו מאוחר (היה יום מאוד אתגרי). נכנסים ומגלים שאין אינטרנט. מתקשרים לבעלים 

והם שולחים את השכן. הבחור מנסה אבל מעבר למה שאנחנו עשינו כבר (ריסטרט לראוטר וניתוק החשמל) אין לו מה לתרום. כנראה שיש בעיה עם הספק. הוא מבטיח להתקשר לספק בבוקר.

אז זהו, יום ארוך מאד עבר עלינו. את הפוסט הזה ננסה לשלוח מחר כשיחזור האינטרנט. אז גם נוסיף תיאור של הדירה (מיוחדת, היתה הקונסוליה ההודית פעם).

הולכים לישון, למי שעוקב, נתראה מחר.