גלי מו (שם ישראלי לפרה איסלנדית)

מתעוררים ליום חדש ו.. הפתעה..

יש מזג אויר אחר. יותר שמיים כחולים (או לפחות פחות אפורים) עדיין קר אבל אין גשם. איזה כיף להתחיל ככה את היום.

את ארוחת הבוקר אוכלים במבנה שחולק מקום עם מוזיאון. קצת רחוק מהמבנה של הלינה אבל במזג אויר כזה יפה למי אכפת. הולכים ברגל ואומרים שלום לפרות שרועות ליד השביל. מאיה שמה עין על פרה לבנה אחת עוד אתמול וישר אימצה אותה. אפילו שם ישראלי כבר נתנו לה: גלי מו.

לאחר האוכל וסידור הרכב עושים סיבוב במוזיאון. בעיקרון זה מוזיאון לאיזה בחור מקומי שגר במקום לפני הרבה שנים וכתב ספרים. (כמו שאתם רואים לא ממש קראתי את כל ההיסטוריה שלו). המוזיאון מתאר את החיים של פעם אז לילדים זה נחמד. מסתבר שבאיסלנד ההיסטוריה המקומית נלמדת דרך סיפורי מורשת שמסופרים בקהילה. אותנו זה הרשים, איך משמרים היסטוריה בדרך מענינת.

בתוכנית היום לחזור את כל הדרך עד ויק. כיון שיש מזג אויר נפלא ננסה לבקר בכל המקומות שאתמול דילגנו עליהם כי ירד גשם.

אבל קודם, הילדים מתעקשים לבקר שוב בלגונת הקרחונים. המקום השאיר עליהם רושם עצום אתמול והם רוצים להעיף מבט שוב בקרחונים. הניבתן מאתמול כבר חזר לים. סיפרו לנו שהיינו עדים לאירוע נדיר. הניבתן נראה כאן רק פעם שניה מאז שזקני הכפר זוכרים. חושבים שהוא מגיע מגרינלנד.

את הלגונה אנחנו הפעם מקיפים בהליכה מצד שני. מעין טיול בוקר ארוך עם משחקי קרחונים. חלק מהדרך גם מלווה אותנו להקה של ברווזים. לאחר שצילמנו עוד הרבה תמונות (עם המצלמה הגוססת שלנו מנסים להספיק כמה שאפשר) ולאחר שהילדים ניסו לדוג כמה מיני קרחונים מהלגונה ולפני שאחד מהם יפול פנימה ממשיכים בדרך.

מדי פעם עוצרים ליד שלט אטרקציה כזה או אחר, רובם מסמנים מקום לצילום נוסף של הקרחון. בשלב כלשהו הרגשנו שכבר מיצינו את הקרחון אז פשוט המשכנו לנסוע. 

לאחר ארוחת צהריים אנחנו מנסים למצוא איזה עמק נעלם שקראנו עליו. הכביש המוליך אליו הוא כביש F, 

כלומר עביר רק לרכב 4 על 4. נוסעים על הכביש והוא די טוב. גם רכבים רגילים נוסעים בו. העמק הנעלם לא כל כך נעלם. סוג של קניון שבתחתיתו נחל. נחמד מאד ברמת הנוף, לא משהו ליפול מהרגלים ממנו.

אנחנו מחליטים שהגיע הזמן להכניס את הג׳יפ לפעולה. לוקחים את הפניה שלפניה שלטי אזהרה המזהירים רכבים רגילים לא לעבור ונכנסים אל השטח. מחליטים לנסוע עד מעבר המים הראשון ואז לחזור למסלול הרגיל. נוסעים ונוסעים וממש כיף. נוף פראי מסביב, מדי פעם ג׳יפ שמגיע ממול. מעבר המים הראשון במפה יבש וכיון שהדרך עוד ארוכה אנחנו מחליטים לחזור. לפחות עכשיו הג׳יפ שלנו קצת מבוצבץ.

הזמן עובר והדרך כמעט מגיעה לסופה. רואים כבר את המלון הבא אבל באוטו לכולם כבר כואב מישיבה ממושכת. אנחנו מחליטים שזה הזמן לטבול קצת בבריכה חמה. מזג האויר טוב, 13 מעלות בלי גשם, הכי חם שהיה לנו עד עכשיו, ולכולם מגיע לשחרר שרירים. אמרו לנו שיש בריכה טבעית באיזור אז נוסעים לחפש. שוב יורדים מהכביש לדרך חתחתים, נוסעים עד לסופה ומגיעים לחניון עם כמה מכוניות. האם זה המקום? כמה בחורים שנראים כאילו מחליפים בגדים מסמנים לנו שיש תקווה. אנחנו לוקחים את התיק עם ערכת הבריכה ועוקבים אחריהם. בדרך רואים גם אחרים שחוזרים. כשאני אומר דרך, הכוונה היא ללכת פשוט באפיק נחל, לא ממש דרך.

מאיה שואלת אם יש לבריכה מנהל. כשאנחנו אומרים שלא היא שואלת מי אומר מה לעשות. למשמע התשובה שאף אחד לא אומר מה לעשות היא ממש מרוצה.

אחרי כ 10 דקות הליכה פתאם רואים אדים מעל הנחל. אחרי הסיבוב נגלית בריכה. פשוט בריכה מלאה מי מעיין חמים ולידה מבנה המשמש להחלפת בגדים. פשוט שם באמצע שום מקום. הזוי…

מחליפים לבגדי ים ונכנסים – תענוג צרוף!!

לאחר הסיום בבריכה נשאר רק לאכול ארוחת ערב וללכת לישון. כשמגיעים למלון מתגלה פיאסקו. החדר לא מוכן כי האורחים הקודמים לא חזרו לפנות. כשמקבלים כבר את החדר מתברר שאין מים חמים. עכשיו עשר וחצי בלילה והמים במקלחת קפואים. הילדים כבר הלכו לישון בלי להתקלח ואנחנו ממשיכים לקוות שיגיעו המים.

סיום חמוץ ליום נפלא. מחר נוסעים לרייקיאויק, נקווה ששם הכל ילך כשורה.