על ההבדל שבין נווטן לניבתן

אנחנו שכבר התרגלנו למזג אויר באיסלנד קמים לעוד יום אפור. קצת מבאס במיוחד לאור העובדה שבתחזית היה אמור להתבהר. לא נורא, היום בתוכנית לנסוע ללגונת הקרחונים, אתר שאמור להיות אחד מכוכבי המסע שלנו. לשם כך אנחנו גם מדלגים מלון. למלון הנוכחי נחזור מחר.

דרך אגב, למי שתהה מהפוסט של אתמול מה זה סופר ג׳יפ, אז קבלו תמונה:

התחנה הראשונה שלנו להיום, צוקי דירהולי. בתכנון היינו אמורים להגיע, כמה דקות להתרשם, להצטלם ולהמשיך הלאה. בפועל, התנחלנו בצוקים לשעה וחצי, והיינו יכולים להמשיך עוד…

לשמחתנו, גם מזג האויר עזר. פתאום אין ערפל ואפילו הגשם הפסיק בשבילנו. עולים מהחניה אל קצות הצוקים ופתאום הנוף נפתח ורואים למרחוק. מישהו כבר כתב ״רואים רחוק רואים שקוף״ וזה מתאים פה פיקס.

 האוקיאנוס פרוש לרגלנו ואי אפשר להפסיק להתפעל ולצלם. ברווזים במים ושחפים למעלה ורגע, מה זה? יכול להיות? 

פאפינים!!!

הנה הפאפינים.

למי שלא יודע, הפאפין (תוכי ים) הינו הסמל של איסלנד ונמצא בעיקר רק כאן. זה מה שקורה שמשאירים בחדר סגור פינגווין ותוכי לבד. ציפור שמנמנה, בצבע שחור עם מקור כמו של תוכי ורגליים כתומות.

והנה הם כאן. צוללים בים ומחפשים אוכל, עפים ומקננים בין הסלעים. איזה אושר..

לדעתי זו אחת הציפורים המצולמות ביותר. עשרות צלמים עם עדשות ארוכות יותר וארוכות פחות מחפשים רק את הדוגמנית של הים, הפאפין.

בנוסף למצוקים והחופים השחורים, אי אפשר לתאר את התמונות שמצלמים כאן.

לאחר שנרגעים מהמצוקים צריך לתדלק (רכב ואנשים) אז עוברים בסופר. מול תחנת הדלק יש מרכז קטן ובו מיטב תוצרת האיזור. מסתבר שויק הוא מרכז איזורי לביגוד. ואם יש חנות צמר באיזור שאנחנו נפספס? מרוב כבוד אנחנו זוכים לסיור פרטי בחדרים האחוריים של המפעל לראות איך עושים את הבגדים.

לאחר מכן מתחילים בנסיעה הארוכה לכיוון הלגונה. עוצרים על הכביש להצטלם על רקע הקרחון שאליו טיילנו אתמול

ואחר כך במפל בעיירה בעלת השם הלא אפשרי קירקובאוגרקלאוסטר, בזמן שאומרים את שם העיירה אפשר לעבור אותה פעמיים.

ואז נוסעים

ונוסעים

ונוסעים

סוג של כביש הערבה האיסלנדי. מסביב רק מישורים של כלום. רוב האוטו כבר נרדם ואנחנו עדיין נוסעים. מזג האויר משתנה כל הזמן. היה יפה בבוקר ופתאם שוב מבול שוטף. מפלס הבאסה באוטו עולה עקב המחשבות כי בלגונה יירד גשם.

ואז, פתאם הגשם מפסיק. וחמש דקות אחרי זה אנחנו רואים את הלגונה.

הנשימה נעתקת. אגם גדול שקצהו האחד הקרחון וקצהו השני נשפך לאוקיאנוס, ובתוכו צפים קרחונים. בכל הגדלים ובכל הצורות.

המצלמה נשלפת ו… תקלה. המצלמה לא עובדת. אין מצב. דווקא עכשיו? ודווקא כאן? מנסים לתפעל ומסתבר שמשהו במנגנון של העדשה לא עובד. הולכים לאוטו להחליף בטריות אולי יעזור. נאדה. הולכים שוב לאוטו להביא את המצלמה של רותם. תמונה אחת ואין בטריות. אז הולכים שוב לאוטו למצוא עוד בטריות. גם המצלמה של רותם מסרבת לעבוד. אין ברירה, צריך להסתדר עם מה שיש..

בינתיים מגיע זמן הסיור שלנו. לקחנו סיור בלגונה עם רכב אמפיבי. זהו למעשה סוג של סירה על גלגלים שעושה סבבים כל חצי שעה. עולים דרך רמפה על האדמה, כל אחד מקבל חגורת הצלה כתומה ומתיישבים. הנהג/משיט מתניע ויוצאים לדרך. בהתחלה על הקרקע ודי מהר יורדים למים, כמו הסירה של דייגו (בן הדוד של דורה) ברגע שנמצאים במים מותר לעמוד בסירה. שטים למרכז הלגונה ושם הנהג/משיט מדומם מנוע ונותן הסבר על האיזור, על הלגונה, מה זה קרחון ועוד. מסתבר שכיון שהמים מלוחים (מחוברים לים) אז הלגונה לא ממש קופאת. האנקדוטה היא שצילמו כאן סרט ג׳ימס בונד בו הקפיאו את האגם כדי שהמכוניות ייסעו עליו. לשם כך חסמו את היציאה לים וכך מליחות המים ירדה והאגם קפא. מעניין..

לאחר שהסיור נגמר הולכים לאורך הלגונה לראות את הקרחונים. ראינו אפילו קרחון שנולד- נשברה חתיכה מתחת לפני המים והקרחון צף למעלה.

הגענו עד לחיבור עם הים ושם ראינו את הקרחונים שטים הרחק אל עומק הים. ראינו גם התגודדות מוזרה על החוף. התקרבנו ופתאם ראינו אותו. את הניבתן, שבאותו רגע עוד חשבנו שמדובר באריה ים (באופן מפתיע רועי יודע להבדיל בין כלב ים, אריה ים, ניבתן וחזיר ים…). שוכב לו על החוף ומתחרדן בשמש. מדי פעם נוהם לעומת צלם שמתקרב יותר מדי. ושוב, המפגש הבלתי אמצעי עם הטבע משאיר על כולנו חויה שתשאר לזמן רב.

וזהו, נגמר לו עוד יום. עם מצלמה שעושה קולות גסיסה וטבע פראי מכל עבר. הולכים לישון למרגלות הקרחון בציפיה לעוד יום של הרפתקאות.