רוצה רגל?

חדשות… חדשות… עבר הג׳ט לג. או שהצלחנו לגמור את הילדים לגמרי אתמול או שהם התרגלו לשעון. שמונה בבוקר וכולם עדיין ישנים.

בחוץ יום שמשי כמו שהבטיחו. 20 מעלות ושמיים כחולים. יום נפלא לטיולים בחוץ.

אחרי הריטואל הקבוע – קימה, צחצוח וארוחת בוקר מתחילים את היום.

תחנה ראשונה – תצפית מראש מגדל רוקפלר. הכרטיסים נקנו מראש אז נכנסים באלגנטיות למגדל, אחרי שמוצאים את התור המהיר ניגשים להחליף את השובר בכרטיסים ואז מתברר שצריך לבחור שעת ביקור, ושהתור הפנוי הקרוב הוא רק באחת בצהריים. אז כדי ליעל את הזמן מחליטים לקבוע את שעת הביקור לשעות הערב.

ביציאה הילדים מבחינים בחנות של לגו, אז כמובן נכנסים.

משם המסלול המתוכנן לוקח אותנו למעבורת לסטאטן איילנד. כדי להגיע לשם לוקחים שוב את הסבווי.

המעבורת כרגיל מלאה אנשים. לפני שעולים יש להקה מקומית שמנגנת מוסיקה והילדים מרותקים. כשנפתחות הדלתות לעלות למעבורת כל העולם ואישתו נוהר פנימה. כולם רוצים לעמוד בצד שרואים את פסל החירות. לי לא ברור איך האניה לא נוטה על הצד מרוב שכולם מרוכזים רק בצד אחד.

מרביצים סשן צילומים, גברת החירות קיבלה בוק מטורף.

מגיעים לצד שני, יורדים מהאניה ומיד עולים בחזרה מצד שני. הפעם החלטנו להיות מקוריים ולעמוד בצד השני של האניה.

מגיעים לחוף. שתיים בצהריים ואנחנו בדרך לאיזור הרציפים הדרומיים.

 ואז מגיע הרגע הזה שיש בכל טיול. כולם כועסים ועצבניים וכל מילה מובילה לפיצוץ. אפילו מה אוכלים ומה עושים הלאה יוצר בלאגן.

זה הזמן לעצור הכל וליישר קוים. שואלים כל אחד מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה להמשיך מכאן. הרעב כנראה משפיע על כולם אז דבר ראשון מוצאים מקום לאכול.

זהו, המשבר הראשון מאחורינו. לפי החלטת הרוב בונים מסלול חדש. מטיילים באיזור הרציפים, ממש נחמד פה. הרבה חנויות קטנות ומעניינות מבגדים ועד חנות מתוקים.

לפי התוכנית החדשה ממשיכים לציינהטאון. הולכים את הכל ברגל ומראים לילדים גם את השכונות הפחות מפוארות.

לאט לאט הגענו לציינהטאון. חוויה שונה לגמרי לילדים. מראות וריחות שלא ראו עד כה.

רועי רוצה להתנסות גם במאכלים מקומיים. אז אנחנו במסע חיפוש אחרי דים סאם. אבל כאילו אמיתיים ולא במסעדה. וזה בדיוק הזמן להתנסויות חדשות. קונים למאיה גלידה בגלידריה סינית קטנה ואז נכנסים לחנות שבה יושבים הרבה מקומיים. את התענוג אני נותן לאחראית ובזמן שאני יושב עם מאיה בחוץ עם גביע גלידה מטפטף היא נכנסת עם רועי ורותם לגוב האריות.

אני רואה הרבה ניפנופי ידיים והצבעות על תפריטים ומבין שביקשו דים סאם עם עוף. רועי יוצא עם שקית אטומה ומבט מהורהר. מסתבר שבשקית שתי קופסאות, ולא ממש ברור מה בתוכן.

הזמן עובר וכבר מתקרב הזמן שבו אנחנו צריכים לעלות למגדל רוקפלר. אז התוכנית להספיק את ליטל איטלי נזנחת, לוקחים סאבווי ועולים צפונה בחזרה לאיזור הרוקפלר סנטר. במהלך כל הדרך רועי מחזיק את השקית הסגורה ואנחנו מנסים לנחש מה יש בה. 

לאחר שיורדים מהסאבווי עוצרים להפסקת קפה. זה גם הזמן לפתוח את תיבת פנדורה – השקית עם הדים סאם של רועי.

זוכרים מה הם ביקשו? דים סאם עם עוף. או באנגלית

chicken dim sum

רועי פותח את השקית, ובתוכה שתי קופסאות.

בקופסא הראשונה נחים להם ארבעה דים סאם חמודים. רועי ומאיה נותנים ביס ו… עוף אין שם. יש ארבעה דים סאם עם שרימפס.

הם ממש טעימים ומחוסלים על ידי רועי ומאיה בשניות.

עכשיו תשאלו מה עם העוף?

אז היה גם היה.

בקופסא השניה נחו להם ארבעה רגלי תרנגולות מטוגנים. כן, רגליים. עם האצבעות… ולמי שלא מאמין:

רועי נתן ביס אחד ומיד ירק הכל. מגעיל ברמות. אבל הצטרף מיד להתנסות הקולינארית שלנו. וכמובן היה בדיחה להמשך הערב.

ואז הגיעה השעה לעלות לראש המגדל. חוויה מטורפת. עולים לקומה 69 עם מעלית עם תקרה שקופה, יוצאים החוצה והמראה יותר ממדהים. כל מנהטן בלילה. מצלמים ומצלמים ואי אפשר אפילו להעביר את החוויה.