פוסט מאוחר ומסכם
טיול בת מצווה יום 15-16
כבר שבוע שאנחנו בחזרה בארץ. איך שהוא לא הסתדר לכתוב את הפוסטים המסכמים בזמן אמת.
בערב האחרון שלנו בפנסילבניה היינו עסוקים באריזות ויום למחר טסנו. כשהגענו הביתה נשאבנו בחזרה ליום יום וככה יצא שעכשיו אחרי שבוע התיישבנו לכתוב ולסכם. כי הרי בכל זאת המטרה של הבלוג היא לשמר את הזיכרונות ולכן חשוב לנו להעלות על הכתב גם את קורות היומיים האחרונים לטיול, גם אם הם נכתבים שבוע אחר כך.
אז נחזור בזמן ליום ה 15 לטיול.
זהו היום הלפני אחרון של הטיול. ליום הזה שמרנו 2 פעילויות: ביקור בממלכת השוקולד של הרשי והשלמת רשימת הקניות.
היום נפתח כרגיל בהמתנה לשירותים. ובמבט לאחור (עכשיו כבר אפשר לכתוב במבט לאחור) זה היה אחד הגורמים שגרמו לנו להתחיל כל יום מאוחר (זה והעובדה שאנחנו פשוט אוהבים לישון). כשיש 5 אנשים בחדר עם שירותים אחד אז כל הזמן מחכים בסבלנות לתור להיכנס.
לאחר מכן ארוחת בוקר. היום החלטנו גם שצריך לצלם קצת את המלון מבפנים. למרות הריח בחדר (ריח של חומר ניקוי של מלונות) וארוחת בוקר גרועה, המלון בכל זאת היה מיוחד:
היום זה יום שוקולד. והחלק הראשון הינו ביקור בממלכת השוקולד של הרשי. רצינו גם את הפארק אבל לצערנו הוא היה סגור בתקופה שבה ביקרנו.
מגיעים למקום ודי ריק – שזה כבר נחמד. החלטנו להוסיף כמה אטרקציות בתשלום, בקופה הדודה שעונה לשם רוברטה (משום מה כל העובדים במקום מבוגרים) שואלת לשמות הילדים כדי לעדכן על הכרטיס. היא מזהה שאנחנו מדברים עברית ושואלת אם אנחנו מישראל. אנחנו מאשרים ופתאום היא עוברת לעברית… מסתבר שלפני 30 שנה היא התנדבה בקיבוץ בארץ ולמדה עברית. ומכל המקומות בארץ איפה היא היתה? בקיבות מעיין צבי – מטר מהבית. ממש עולם קטן.
הפעילות הראשונה שבחרנו היא סרט ב 4 מימדים. משהו שמערב סרט תלת מימד רגיל (עם המשקפיים והכל) וגם מוסיף אלמנטים של רוח מתחת לכסא וריחות (לא, לא רוח וריח שאתם חושבים). מתכנסים בתוך מבואה שבה מקבלים משקפיים, ויש מין סרטון הקדמה אמריקאי מטופש. מה שכן שמנו לב הוא לכמות המבקרים הדתיים מסביב. אנחנו ועוד 2 משפחות אמריקאיות וכל השאר (משהו כמו 30 איש) בחולצות שבת לבנות וכיפות שחורות (אמריקאים). ההרשי הזה מאד פופלארי בקהילה היהודית דתית המקומית, אחרי זה ראינו שבכל מקום מקפידים לכתוב שהכל כושר.
אחרי שנגמר הסרט עוברים לאטרקציה השניה – הכנת שוקולד בעיצוב אישי. כל אחד מתמגן בסינר וכובע אופנתי ואז למעשה מתכנן שוקולד אישי – משלב המרכיבים (איזה שוקולד יהיה: לבן/חלב/מריר ומה יהיה בתוכו), ועד שלב עיצוב האריזה (לשם כך לקחו את השמות בכניסה). ואז רואים את פס הייצור מייצר לכל אחד את השוקולד האישי – ובסוף מקבלים אריזת פח ציבעונית (שאנחנו עיצבנו) ובתוכה השוקולד שאנחנו תכננו. ממש חויה!
עכשיו כולם מאושרים – לכל אחד קופסת שוקולד אישית עם השם שלו עליה. לפני הפעילות המסכמת (מין מסע בקרוניות שמראה את ייצור השוקולד – חביב ותו לא) יד זמן להסתובב בחנות המזכרות ולאכול ארוחת צהריים. תוך כדי הארוחה גם ראינו את פינת התפילה המאולתרת:
זהו, שאר היום היה בעיקר מסע לקנית מזוודה והשלמת הקניות של רותם.
יום 16 – יום אחרון לטיול
יום שרובו נסיעה לשדה התעופה.
עצרנו בדרך לצילום השעון של העיירה גאפ שבה גדלה המחליטה כשהיתה בפנסילבניה
ואז לתחנה האחרונה בארה"ב – מסעדת Cheesecake Factory, אחד המקומות שסומנו כמקום שחייבים לעבור בו פעם אחת לפחות. אכן סיום מדהים לטיול מדהים.
זהו – נגמר. כל השאר היה שיגרתי למדי – טיסה מניו יורק לבריסל (בסדר גמור), שעתיים המתנה בבריסל (גם לא נורא) ואז טיסה מלאה בילדים מבריסל לארץ (גיהנום). חזרנו הביתה, כיף לטייל וכיף לחזור.
