2016 טקסס

איפה הברקסים בדבר הזה


איפה הברקסים בדבר הזה
יום 4, 23/12/16

יום חדש בטקסס והיום סגרירי משהו. טיפה יותר חם אבל אפור וזרזיפי גשם.
לאט לאט כולם קמים ומתאספים סביב שולחן ארוחת הבוקר. ממש כיף פה לכולם כי אף אחד
לא מצליח לצאת מהמיטה לפני שמונה בבוקר. טוב, כמעט כולם. רק לסבא יעקב יש נדודי
שינה ולכן כשכולם רק מגרדים את עצמם מהמיטה הוא כבר אחרי מסע קניות שכולל נעליים
והמון דברי מאפה שיהיה לכולם לארוחת הבוקר.

היום בתוכנית ביקור בדאלאס. זאת הזכורה לחלקינו מהסדרה בטלוויזיה. מתוכנן
ביקור באזור הישן שמדמה את תחילת ההתיישבות בדאלאס (סוג של שיחזור עם הבתים
המקוריים וחיי הכפר) ואח"כ האטרקציה שכל הילדים מחכים לה – החלקה על הקרח.

נוסעים לדאלאס, שנראית שונה ממה שדמיינו. אמנם יש דאון-טאון עם גורדי
שחקים ואזור משרדים אבל רוב העיר נראית כמו שכונה. בתים של קומה אחת וגינה. וגם ראינו את השכונה של הציפורים, כל הציפורים של דאלאס על עמוד אחד.

אבל תכנון לחוד וביצוע לחוד. לאחר שמגיעים למקום השחזור רואים שבגדול
אנחנו לבד. מזג האוויר הבריח את כולם וגם אנחנו מחליטים שהיום אולי זה לא היום
המושלם לביקור בחוץ, הגשם ממשיך לטפטף. אם כך, נעשה פעמינו להחלקה על הקרח. הזירה
הכי מפורסמת נמצאת בתוך מרכז קניות, אלא מה. מסתבר שאותה מחשבה שעברה לנו בראש,
עברה לעוד המוני מקומיים, והגשם בנוסף לעובדה שזה היום שלפני ערב כריסמס גרם
להמוני אדם להגיע לקניון. פקקים בכניסה לחניון והמוני אנשים בפנים.

זירת ההחלקה על הקרח באמת מרשימה עם עץ חג מולד ענק באמצע. 

ומה שעוד
הרשים במיוחד היה התור לשלם על הזכות להחליק. תור ארוך ארוך שסובב את הזירה.
בהתחלה יש מחשבות לוותר אבל בסוף לאחר תחינות הילדים מחליטים להישאר בתור. שלושת
רבעי שעה מאוחר יותר מגיעים לראש התור, משלמים ומקבלים נעליים.

ואז נכנסים לזירה. ומתחילים להחליק. בהתחלה במהוסס, הולכים סביב סביב
ומחזיקים במעקה ולאט לאט מקבלים ביטחון. לקראת הסוף כולם כבר מחליקים במרץ. קדימה,
אחורה ולצדדים. רק רועי נתקע בהילוך קדמי, הכל מסתדר לו עד שצריך לעצור. הוא פשוט
לא יודע לעצור אז הוא נוקט בחוק הפיסיקלי הראשון, עצם ימשיך לנוע כל עוד לא נתקע
בעצם אחר. עכשיו יש לו סטארטאפ – ברקסים למחליקי קרח.
אחרי זמן ארוך מאד כולם כבר מותשים מהפעילות, אלה שעשו אותה עייפים
מהמאמץ הפיזי ואלה שהיו בחוץ עייפים מלהסתכל על אנשים מסתובבים בעיגול.


כבר אחה"צ והגיע זמן האוכל. היום לפי התכנית הולכים לבופה, סבא
יעקב רוצה להראות לנכדים איך נראה בופה (או בלשון העם "בופט") אמריקאי.
הפור נופל על בופה אסייתי. מגיעים למקום, משלמים כניסה לפי ראש והופ, גן עדן
לילדים. ערמות על ערמות של אוכל, מהררי סושי ועד לערבות הבננה המטוגנת. הילדים
ובראשם רועי מאושרים. רועי כבר מחשב בראש איך היה מביא את כל החברים ודופק את
המערכת בכמות האוכל הנאכל.

לאחר שכולם סיימו (וברווח עצום למסעדה כי למרות מה שכולם מדברים
במעשים אנחנו פחות טובים ולא ממש אוכלים בכמות גדולה) ממשיכים לתחנה האחרונה להיום
– סיור בתים מקושטים בשכונה שנחשבת להכי מקושטת בדאלאס.

אין מה להגיד, באמת מרשים. קודם כל הבתים בשכונה עצומים, תחשבו על בתי
אחוזה כמו בחלף עם הרוח, והקישוטים – אין מילים. כל בית מתחרה בשני על כמות
הקישוטים. לפעמים אתה עוצר וחושב לעצמך איך הצליחו להרים קישוט שמכסה את כל הבית
כמו כיפת נורות צבעוניות (רמז, לאחר מבט מקרוב, סוג של רשת שמכסה את כל הבית כמו
הרשתות שמכסים עצים. רק עם מסוק אפשר לפרוס דבר כזה). עצים שעטפו כל עלה בנורות,
המון חיילי בדיל בגודל אדם ליד הדלתות ועד לשיא – בית שנראה כאילו הבעלים פרצו
למחסן של דיסני ופשוט לקחו את כל התפאורה ושמו בגינה.


הפינה של מאיה:
היינו בהחלה קרח, ואני בהתחלה פחדתי, אחר כך לפי מה שאמרו לי הצלחתי
בלי להחזיק ובלי לפול בכלל. ואז הלכנו למסעדת בופה, האוכל היה מאוד טעים. ואחר כך
בדרך הביתה ראינו המון קישוטים של כריסמס, ושמו גם בובות ואורות וזה היה מאוד יפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *