קיטוס הלסינקי
יום 5, 04/07/18
היום האחרון שלנו בפינלנד מקבל את פנינו בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. קריר אבל שמשי. הטיסה בערב ולכן יש כמעט יום שלם לטייל.
הבוקר מתחיל בשגרה הרגילה. היום לשמחתנו אין הפתעות. השכמה, תחנונים לקימה, החלטה מי ראשון בשירותים וארוחת בוקר.
חשוב לציין כי ארוחת הבוקר שקיבלנו במלון היתה בין המשובחות שראינו. במיוחד יחסית למלונות באירופה. אחד הדברים שמאד הרשימו אותנו היה היחס של הפינים לכולם. וגם בארוחת הבוקר יש משהו לכולם, לגלוטנים, לצימחונים ולבשריים.
עושים צ'ק אאוט ומשאירים את המזוודות בשמירת חפצים.
היום החלטנו לבקר באי שבו מעין מוזיאון פתוח. אספו שם מבנים שמייצגים את כל האזורים בפינלנד לאורך השנים.
המקום קצת מרוחק אז בפעם הראשונה אנחנו נעזרים בתחבורה ציבורית.
כדי להגיע לאי צריך ללכת כקילומטר עד לתחנת אוטובוס, לנסוע 40 דקות ואז ללכת על גשר עוד קילומטר עד לאי.
המקום קצת מרוחק אז בפעם הראשונה אנחנו נעזרים בתחבורה ציבורית.
כדי להגיע לאי צריך ללכת כקילומטר עד לתחנת אוטובוס, לנסוע 40 דקות ואז ללכת על גשר עוד קילומטר עד לאי.
במהלך הכמה ימים שאנחנו פה הבנו ש:
הפינים יודעים אנגלית מצויין, בכל הגילאים.
הפינים לא ממש נחמדים. הם ישמחו לעזור אבל גם ידחפו קצת אם תפריע להם לעבור.
לפינים חוש עיצוב מיוחד אבל הרחובות לא ממש נקיים.
הקפה בפינלנד מעולה. אבל בבתי קפה אין אוכל.
בשעה שש הכל נסגר ורוב העיר בסוג של עוצר.
הפינים יודעים אנגלית מצויין, בכל הגילאים.
הפינים לא ממש נחמדים. הם ישמחו לעזור אבל גם ידחפו קצת אם תפריע להם לעבור.
לפינים חוש עיצוב מיוחד אבל הרחובות לא ממש נקיים.
הקפה בפינלנד מעולה. אבל בבתי קפה אין אוכל.
בשעה שש הכל נסגר ורוב העיר בסוג של עוצר.
היום הפרחנו את הגילוי הראשון שלנו. מסתבר שכל הפינים יודעים אנגלית מצויין חוץ מנהגי האוטובוס.
אנחנו עולים לאוטובוס ואומרים לנהג 2 מבוגרים ו 2 ילדים. הנהג מסתכל עלינו. אנחנו מסתכלים עליו. אחרי שתיקה אנחנו חוזרים על עצמנו, 2 מבוגרים ו 2 ילדים ומצביעים בהתאמה. הנהג שואל בת כמה הקטנה. יש התקדמות ונראה שהבין מה אנחנו רוצים. בת 10 אומרים. הנהג מקיש על הכפתורים במחשב שלו ומראה על הצג. 14.40 אירו. הכסף משולם ואנחנו מקבלים כרטיס ונכנסים פנימה לשבת. פתאם הנהג עוצר את האוטובוס ומגיע בריצה עם כרטיס נוסף, בשביל הילד הוא מסמן.
ממשיכים בנסיעה ומשהו לא מסתדר לנו. מסתכלים על הכרטיסים שקיבלנו ורואים שהנהג חייב אותנו עבור 4 מבוגרים וילד.
בתחנה הסופית בה אנחנו יורדים אנחנו ניגשים אליו שוב. אדוני אומרים בנימוס, חייבת אותנו עבור 4 מבוגרים ואנחנו רק 2. הנהג פולט את מילת הקסם שלא אומרת דבר Oy. הוא מבין שטעה. שוב הוא מקיש על הכפתורים במחשב שלו. הפעם המחשב מסרב לעזור לו. בסוף הוא מתייאש ומחזיר לנו את ההפרש. אנחנו משאירים אותו להתמודד עם הבעיה שנוצרה לו בהתחשבנות.
ממשיכים בנסיעה ומשהו לא מסתדר לנו. מסתכלים על הכרטיסים שקיבלנו ורואים שהנהג חייב אותנו עבור 4 מבוגרים וילד.
בתחנה הסופית בה אנחנו יורדים אנחנו ניגשים אליו שוב. אדוני אומרים בנימוס, חייבת אותנו עבור 4 מבוגרים ואנחנו רק 2. הנהג פולט את מילת הקסם שלא אומרת דבר Oy. הוא מבין שטעה. שוב הוא מקיש על הכפתורים במחשב שלו. הפעם המחשב מסרב לעזור לו. בסוף הוא מתייאש ומחזיר לנו את ההפרש. אנחנו משאירים אותו להתמודד עם הבעיה שנוצרה לו בהתחשבנות.
מגיעים אל האי ומגלים מקום קסום. אי שלם, מיוער, עם המון מסלולים ובניהם מפוזרים בתי עץ. בחלק מהבתים יש אפשרות להיכנס פנימה ולהתנסות בחיי הכפר של פעם.
אנחנו משוטטים ביער בין הבתים. פתאם הבנות מבחינות במשהו מוזר. משפחה פינית עומדת בשקט במעגל ומושיטה ידיים קדימה. והציפורים פשוט עפות ומתיישבות להם בכף היד. היסטרי. אז עכשיו גם אנחנו מנסים. לוקח כמה דקות להבין שצריך גם לעמוד בשקט ולשים זרדים קטנים ביד. בסוף זה מצליח גם לנו.
בדרך החוצה, בחנות המזכרות, פתאום גילינו חדר נוסף עם שתי פיניות שקולעות חוטי צמר בצורה משונה, שלא הכרנו. היתכן?? מסתבר שבפינלנד עד המאה ה 18 לא היו סורגים, אלא אורגים וקולעים מעין שרוכים/חבלים מצמר. מיד התישבנו ללמוד את השיטה…
אחרי כמה שעות של הנאה צרופה מגיע הזמן שצריך לזוז, בכל זאת יש טיסה לתפוס.
כשמגיעים לאוטובוס שוב אנחנו למודי ניסיון. אנגלית שוב לא הצד החזק של הנהג אז אנחנו פשוט נותנים לו את הסכום המדויק ומצביעים על המבוגרים והילדים. הפעם הנהג פשוט מקליד למחשב משהו ונותן כרטיסים לפי מה שיוצא.
בדרך חזרה עוצרים בשוק אוכל מקומי. המון מסעדות קטנות תחת קורת גג המשרתות בעיקר מקומיים. מתדלקים באוכל לקראת הטיסה, חוזרים למלון לקחת את המזוודות, מונית לשדה ויאללה, טסים הביתה במטוס חצי ריק.
ולמי שתהה בקשר לכותרת הפוסט. אז המילה היחידה שהצלחנו ללמוד בפינית הינה קיטוס = תודה.