מחנה סנש ועד הרצל
יום 2
היום הראשון המלא שלנו בטיול.
אתמול חשבנו איך יהיה נכון לחלק את הימים פה. כמו שאתם מבינים לא ממש תכננו את מסגרת הטיול מראש. אבל ישבנו עם הילדים אתמול לחשוב איך יהיה גם מעניין וגם לא תיירותי מדי (כמו שביקשו, לא בא לנו לעמוד בתורים).
אז החלטנו על קונספט מעניין לטיול. גילינו שיש אמן רחוב שפיזר פסלים שונים ברחבי העיר. קוראים לו Mihály Kolodko והוא מה שנקרא פסל גרילה. כלומר כמו אמן גרפיטי רק בפיסול. הוא מפזר פסלים ברחבי העיר ללא תיאום ולכל פסל יש משמעות.
אז הוחלט שמה שנעשה זה סוג של "חפש את המטמון". יש כ 40 פסלים, אז כל יום ניקח חלק מהעיר, נטייל בה ונחפש את הפסלונים האלה.
היום היה תורו של הרובע היהודי.
אבל לפני הכל, יש את ארוחת הבוקר. אותו אירוע שגם נועד לפתוח את היום וגם את הקיבה.
האטרקציה במלון שלנו זה מכונת מיני פנקייקס. בצד אחד נשפכת בלילה על מסוע ובקצה המסוע נופלים מיני פנקייקים לצלחת. כמו שאמרנו – אטרקציה. "חייבים כזה בבית" הודיעה הקטנה בחגיגיות.
מסלול הפסלים שלנו מוביל לפסל הראשון – חנה סנש. פסל שנעשה לרגל יום האישה 2020 ובה להנציח את פועלה של חנה סנש. בנוסף, פסל זה נעשה מתוך יוזמה שקיימת בעיר לאזן בין כמות הפסלים של נשים לאלה של גברים.
עכשיו כשאנחנו אומרים פסל, אתם בטח חושבים משהו גדול ומרשים. אז זהו, שלא. פה מדובר על מיני פסלונים, שמתחבאים בכל מיני פינות. ולמצוא אותם זה ממש משחק.
אז הנה, 10 ס"מ של חנה סנש בכבודה ובעצמה:
אחרי שהבנו את הקונספט, ממשיכים ברחובות. היתרון של המשחק שלנו הוא שלמעשה חווים את רחובות העיר הצדדיים ולא רק את המקומות התיירותיים. בדרך לפסלון הבא עוברים כל מיני מקומות מעניינים.
התחנה הבאה, פסלון של מכונית מירוץ מוזהבת. זוהי הוקרה לסופר Jenő Rejtő שהיה תושב ברובע היהודי ומכונית המירוץ היתה דמות בספרי המדע הבדיוני שכתב.
את הפסלון הבא היה קשה קצת למצוא, בעיקר כי חיפשנו בצד הלא נכון של הכביש. בסוף מאיה מצאה אותו – תיבת נוח. אומרים שבשעה מסויימת של היום, כאשר יש שמש בזוית מסוימת, הפסלון מקרין קשת קטנה.
הדרך ממשיכה לתוך הרובע היהודי.
את הפסלון הבא, האמודאי, היה די קל למצוא. הוא נמצא מאחורי בית קפה די תיירותי בשם קפה ניו יורק. המצחיק שמקדימה יש תור עצום של תיירים להכנס לבית הקפה ואף אחד לא יודע על הפסלון שנמצא מאחורה.
הפסלון בא לתאר אגדה אורבנית על הסופר ההונגרי פרנק מולנר שבית הקפה היה חביב עליו במיוחד, לכן הוא לקח את המפתח של בית הקפה וזרק לנהר על מנת שבית הקפה לא ייסגר לעולם.
כדי לפצות הלכנו לשתות קפה. אנחנו תמיד מעדיפים המלצות של מקומיים, והפעם נעזרנו באתר החביב עלינו Like a local ושם הומלץ על חנות ספרים שהיא גם בית קפה. איזו מציאה. מומלץ ברמות – Massolit books and cafe
ממשיכים בשיטוט ברובע, ובדרך לפסל האחרון להיום – פסלו של חוזה המדינה. וזה כבר היה ממש קשה למצוא. רק אחרי בדיקה בכל מיני תמונות של אחרים מצאנו את הרצל מתחבא על עמוד חשמל.
מפה לשם כבר צהריים מאוחר והילדים עושים קולות של רעב. מחליטים ללכת על המלצה של מישהו שמכיר את העיר – גטו גולאש. נשמע קריפי אבל מתברר כמקום של מקומיים שמתמחה ב… גולאש. ויש לו עוד התמחות, לעשות גולאש ממש לאט. אבל ממש לאט. כמעט שעתיים של ארוחה. היה טעים ברמות אבל צריך הרבה סבלנות.
המשמעות של שעתיים ארוחה היא שקמים כבר בארבע וקצת מהשולחן. ובחוץ כבר מחשיך. אז אין פסלונים יותר להיום. במקום, מחליטים ללכת לראות מה מצב התורים בשוק חג המולד, אותו שוק שויתרנו עליו אתמול. בדרך עוברים ליד גלגל הענק מאתמול והופ, אין תור. אז יאללה, עולים לגלגל ענק. נהייה ממש תיירים. מה שלא אמרו לנו כי בתאים לא ממש אטומים וכשמגיעים למעלה מרגישים כמו העוף הקפוא בפריזר. קור מקפיא. אז מנסים להוציא יד לצלם (אין הרבה תמונות כי לא ממש הצלחנו) ומרגישים הקלה כשיורדים למטה.
ממשיכים לשוק, וגם שם אין תור. אז גם לשוק חג המולד נכנסים, עושים סיבוב, נהנים ממוזיקת חג מולד בלופ וקצת דוכנים ויוצאים. ואז עוברים גם בשוק חג המולד השני להשוות וזהו, נגמרה הבטריה להיום.
