קר במידה

האמת, שאפילו לא יום שלם. רק חצי יום. כבר מזמן גילינו שטיסת צהריים ובמיוחד בשבת, זה הדבר המומלץ לעשות. למרות שקמים יחסית מוקדם בשבת, הכל יותר רגוע. השדה פחות עמוס והכל מתקתק כמו שצריך.

בעידן הקורונה צריך פשוט להגיע מסודרים ומוכנים. במקרה של היום, הדרישה היתה לתעודות חיסון קורונה. אז הכל מודפס בצורה מסודרת והבחור בצ'ק אין אפילו הכריז עלינו כנוסעי השנה (אוי לבושה).

גם הטיסה עצמה עוברת ללא אירועים מיוחדים. הדבר היחיד שהטריד זה ההוראות במקרה של התרסקות המטוס שמוטבעות על גב המושב. ובפינת החידה היומית, מי יידע להגיד מה משמעות העיגול התחתון?

מגיעים לבודפשט והקור מקדם את פנינו. קור איכותי שמנקה את הריאות.

תור יחסית ארוך בבדיקת דרכונים, ואז יציאה לנהג שמחכה. קיבלנו מהמלון הסעה חינם אז לא ניקח?

אטילה הנהג (לפי המראה החיצוני שלו הוא צאצא של אטילה ההוני) מעמיס את התיקים למונית ואחרי חצי שעה אנחנו במלון.

והמלון בדיוק כמו שזכרנו אותו. שירות מדוייק ואפילו מאיה הספיקה לדגום את השוקולדים שהשאירו על הכרית.

אחרי התארגנות קצרה במלון, בכל זאת צריך להתארגן לקור בחוץ, וכשהלחץ על קפה עולה (כבר 16:30 וחושך בחוץ) ואז מסתבר שרוב המקומות נסגרים מוקדם בשבת. כמו בחיפה ביום שישי…

הצוות ממליץ על frey cafe (לא משהו) וכדי לאזן גם יורדים על קיורטוש מדוכן בחוץ (משהו משהו).

מסתובבים בחוץ. הכל מקושט לחג המולד. ממש חוויה. ראינו מרחוק גלגל ענק ובא לנו להיות תיירים עד הסוף. אבל אז מתגלה עוד נדבך, יש תורים בכל מקום. ולא כאלה קצרים אלא עם כבוד, כאלה שמקיפים את הבלוק. מקומיים ותיירים כאחד.

החלטנו שכנראה בגלל השבת התורים ארוכים מהרגיל ולכן נחזור באמצע השבוע. גם לגלגל ענק וגם לשוק חג המולד שבשביל להכנס אליו צריך לעמוד ארוכות בתור ולהראות תעודות.

בינתיים הסתפקנו בשירי חג מולד ודוכני רחוב רבים מסביב.

את ארוחת הערב כבר אכלנו ברובע היהודי ב – cafe vian, לאחר שברחנו מההמון.

Pörc & Prézli

וזהו להיום. חזרה למלון לקראת היום המלא הראשון.