המדריך המלא למטייל בקנדה בתקופת פוסט קורונה

פוסט טרום טרום טיסה

הנה שוב אנחנו בפוסט הזה שמפורסם כמה ימים לפני היציאה לטיול.

הפעם אנחנו מגשימים טיול שהיה מתוכנן לפני כמה שנים, לפני פרוץ הקורונה (נדמה כאילו עברו שנות דור מאז) ובזמנו נועד לחגוג אוסף של אירועים – ימי הולדת 50, מסיבת שחרור, בת מצווה ומסיבת גיוס.

מאז, העולם קצת השתנה (בכל זאת הקורונה השאירה חותם) וגם ימי ההולדת עברו, האמצעית כבר בשירות הצבאי הגדול בטיול שאחרי צבא והקטנה, נו, "הקטנה" כבר עולה לתיכון ובת המצווה מזמן עברה פרחה לה.

אבל,כשאלת המזל מסובבת את הגורל, לפעמים תוכניות ישנות מתגשמות.

הכל התחיל כשהגדול התקבל ללימודים ותאריך סיום הטיול הגדול של אחרי הצבא (בדרום אמריקה) נקבע. כיון שיצא בחופש הגדול, אמרנו שהנה הזדמנות לנסוע לפגוש אותו בסוף הטיול בדרום אמריקה. מכל המדינות, התוכנית היתה לפגישה וטיול משפחתי באקוודור (ליתק דיוק, אקוודור והגלאפאגוס). לאחר שהוגדר היעד, התכנון עבר לפסים תכנוניים – סגירת טיול של כמה שבועות באקוודור. ופה המציאות טפחה על פנינו בפעם הראשונה – רוצים טיול לאקוודור והגלאפאגוס באוגוסט, אין בעיה, תביאו אישור מהבנק שאתם אוליגרכים.

כן, מסתבר שמה שהיה פעם פשוט ויחסית מתומחר הגיונית, היום בעידן תיירות הפוסט קורונה זה עסק לעשירים – רק הטיסות לכולנו זה משהו שמצריך הון קטן.

מה עושים אתם שואלים, שהרי אנחנו לא מוותרים כך בקלות על סיום הטיול של הגדול, מסתכלים על Skyscanner ובודקים טיסות חלופיות למקומות אחרים בדרום אמריקה. ואז, רגע לפני הייאוש הגדול, פתאם הבלחה – קנדה! גם משהו שתכננו ובוטל, וגם עדיין חלק מיבשת אמריקה. והפלא ופלא, הטיסות גם במחיר הגיוני!!

אז התוכנית לקנדה היתה תמיד סביב איזור צפוני ונידח – Newfoundland. ואנחנו משלבים בו גם את איזור נובה סקוטיה שכולם ממליצים עליו. אפשר להגיע לשם ישירות בטיסה לקנדה או טיסה לבוסטון ונסיעה צפונה.

והנה הבלת"מ הראשון בתכנון. מה שהיה פעם (לפני הקורונה) לא ממש קיים היום. קחו לדוגמא אלמנט קטן בטיול – רכב שכור. פעם, זה היה no brainer, בכל שדה תעופה גדול, בטח בארה"ב, יש את כל חברות ההשכרה ועכשיו רק תבחר מה מתאים. אז זהו, שלא. מסתבר שהיום אין רכבים. כלומר, ממש אין רכבים להשכרה. נכנסים לאתרי ההזמנות ומקבלים הודעה שאומרת – "מצטערים, אין בכלל רכבים באופק, קח אוטובוס".

זה בגדול זורק את כל התכנון המקורי לפח ומצריך גמישות מחשבתית (וכיס עמוק יותר). פתאום הטיסות נקבעות יחסית למיקום שבו כן מוצאים רכב להשכרה. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו עם טיסה לקנדה (חס וחלילה ישירה שהרי לופטאנזה היו נחמדים ורצו שנבדוק יותר קווי תעופה שלהם ולכן ביטלו הזמנה לאחר שכבר אושרה והוסיפו עוד לג לטיסה).

כנ"ל מלונות. בגדול המבחר נע בין אפס לאוהל ישן שנשאר פנוי להשכרה. אז יושבים שעות ושולחים מיילים לכל בעל דירה באיזור קנדה רבתי מתוך מטרה לסגור ולמנוע הפתעות של שינה באוטו. אז גם הימים של אלתור בשטח מאחורינו, הוזמנו מספר מקומות לינה לאורך הדרך בצורה שתקדם אותנו במסלול הגיוני.

אז מה יש לנו?

– אוסף רב של טיסות (חלק באים מהארץ, הגדול מגיע מקולומביה, טיסת פנים אחת, טיסות חזור)

– רכב שנלקח במקום אחד ומוחזר במקום אחר (כי לא התאפשר לקחת ולהחזיר באותו מקום, מוזר נכון?)

– מעבורת אחת (ולמה שיהיה מקום במעבורת לילה, שהרי יותר טוב שנעביר סתם יום טיול במעבר ימי)

– מלונות (מלונות, Inns, Airbnb ו B&B)

– ביטוח, ביטוח, ביטוח. נגד קורונה, נגד מזוודות אבודות, נגד השתתפות עצמית ברכב ונגד הכל בכלל

אה, והמון תפילה. למה? כי כרגע הסיכוי שטיסה כלשהיא תתבטל הוא לא משהו בלתי סביר, ובכזה מסלול מטורף הסיכוי שהמזוודות יגיעו בזמן קלוש במקרה הטוב, ובכלל כל מצב התיירות מאד בעייתי.

מצד שני, זוכרים את אלת המזל? אז מסתבר שבאקוודור הוכרז מצב חירום עכב מהומות. כנראה שהגורל לוקח אותנו לקנדה.